ימים של חג. יש משהו באוויר. כולם (רובם) שמחים. מחייכים. כיף. למה לא כל יום חג?
סיימתי את הספר "קורות הציפור המכנית". אני לא מאמין שהצלחתי לסיים את הדבר הזה. הספר הכי הזוי שקראתי, כמעט. עוד לא החלטתי אם הוא טוב או לא. הוא לא קל לקריאה. בהחלט לא. אבל מותח מאוד.
המצב בינינו השתפר. הרבה מעל לפני השטח, מעט מתחתיו.
עוד לא מצאתי עבודה.
עוד לא הצלחתי להוציא את מה שיש לי בפנים.
עוד לא הצלחתי לתקשר עם אנשים (לפחות באופן רציף של יותר מכמה שעות). אני מצטער שאני לא עונה לאף אחד. אני גרוע, אני יודע את זה. אבל בימים בהם אני לא מסוגל להתמודד עם עצמי, אז בטח שלא אהיה מסוגל להתמודד עם אחרים, עד כמה שזה עשוי להישמע אגואיסטי. אני לא רגיל לסיטואציה הזאת.
ואיך לא הכרתי את השיר הזה קודם? חג שמח לכולם. אני אוהב את כל אחד ואחת מכם!
http://www.youtube.com/watch?v=t058Fe4cBgU
תוך כדי שיחה
אדם בן אמיתי
מילים ולחן: אדם בן אמיתי
תוך כדי שיחה אני שואל את עצמי
אם שמים לב שאני כבר לא מקשיב
משהו מעניין אותי יותר עכשיו
משייט
בין החוף לים
מישהו חולק איתי בלהט נכבד
חוויות מהביקור של משפחתו
דוד שלו קיבל קידום למנהל
מהנהן
זה לא מעניין
זה לא קל
להיות גם פה גם שם
גם מעונן
וגם קייצי, אני מקשיב חצי
תראי
יש מן עניין שקשה לי להסביר
איך ככל שמתקרבים
יותר חשוב לי להסתיר
תוך כדי הכל כמעט, אני מדבר
עם עצמי, זה דיאלוג שלא פוסק
איך פתאום הכל נהיה תמונה קפואה
מדבר
אבל לא נשמע
מישהו חולק איתי את מחשבותיו
על מצב תעשיית התקליטים
היום כולם כבר מורידים באינטרנט
לא נכון
מה אתה אומר
זה לא קל...
הנה שוב פנטזיה מתגנבת אלי
ואין משהוא שיחזיק אותי נוכח
ובטח שהיו לי עוד דברים לומר
מתגבר
וגובר
מתגבר וגובר....
אם רק היית מדבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
OldNavy