מכירים את השאלה הזאתי "ממה אתה פוחד?".השאלה הזאת לפעמים מופיעה בסרטים המעצבנים האלו,סרטי אימה.ואז הגיבור עונה "אני לא פוחד מכלום".
תמיד חשבתי שאני לא פוחדת מכלום,לא מג'וקים,לא מנחשים לא מגבהים ולא מכשלונות.משום דבר.אך איך שאני שכבתי היום על המיטה אחרי סיגריה ואחרי שההורים שלי נסעו והשאירו אותי ואת אחותי לבד בבית,שוב,הבנתי ממה אני פוחדת.אני לא פוחדת מיצורים דוחים,לא מהמוות ולא מכישלונות.אבל אני כן הבנתי שאני מאוד פוחדת מלהישאר לבד.
תארו לכם את הסצנה הבאה:
אתם לבד.אין מי שיבוא ויחבק אותם ינשק אותכם יגיד לכם מילים יפות יחמם אותכם בקור של חודשי החורף,יקנה לכם מתנות לימי הולדת ולחגים,אין מי שישמח אותכם ויראה לכם שהעולם טוב והוא לא אכזר כמו שחשבתם.
ואתם לבד,בלי אותו או אותה האחת או האחד.אתם יושבים מול המחשב בוההים במסך ורואים איך הדקות של השעון האלקטרוני שלו עוברות.
ואתם לבד,בלי אף אחד.
אז אתם קמים מהמחשב ועוברים לספה,לוקחים את השלט של הטלוזיה ומזפזפים בו.אתם נעצרים על ערוץ הסרטים ורואים סרט שכבר ראיתם,אז לפני שנים רבות,סרט שאתם זוכרים בעל פה כבר,סרט שעכשיו חסר משמעות עבורכם,לא כמו שהיה פעם.ואז אתם מזפזפים שוב,ומגיעים למסקנה שאין מה לראות וסוגרים את הטלוזיה.
התחנה הבאה שלכם היא המיטה.המיטה הקרה שאף אחד חוץ ממכם לא ישן בה כבר עידן עידנים וכנראה גם לא ישן בה אף אחד בעתיד הקרוב או הרחוק.אתם נשכבים,עוצמים את העיניים ומרגישים את הלחץ בחזה,אותו לחץ שאתם מרגישים כל פעם שאתם בוכים.והדמעות מתחילות לזלוג על הלחים שלכם ואתם נרדמים.
בבוקר אתם קמים,מכינים קפה שחור והולכים למשרד.החדר במשרד חשוך ואפל בדיוק כמו החיים היומיומים שלכם.
ואתם לבד.למרות שאתם מדברים עם אנשים וצוחקים עם חברים,אתם לבד.החיים שלכם עוברים ככה יום אחר יום אחר יום אחר יום אחר יום.
ואתם לבד.
ואז,אתם תמותו.והילדים שאף פעם לא היו לכם לא יאבלו עליכם.והבעל או האישה שאף פעם לא היה בעלכם או אישתכם אף פעם לא יבכה או תבכה עליכם.
כי אתם הייתם לבד.
ומה זה אני פוחדת.
מחר זה יום האהבה.מקווה שאתם לא תחגגו אותו לבד.
יום אהבה שמח!
=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ציידת