זה כבר כמה שבועות טובים שאני סתם שוכבת במיטה,ערה,לא מצליחה להירדם.וכשאני סוף סוף נרדמת השעון של הפלפון מעיר אותי.ואז אני צריכה לקום בלל ברירה.נדודי השינה האלו הורגים אותי,אני באה לבית הספר ומתחילה אשכרה להירדם בשעור.
חשבתי אני אנצל את נידודי השינה ואעשה "חושבים" עם עצמי.כי מה עוד אפשר לעשות כשאת לא יכולה להירדמת בלילה?.גיליתי שיש לי הרבה דברים לחשוב עליהם,יותר נכון הרבה מאוד.הראש מתחיל להתפוצץ מרוב כל זה.
הלילה,שכבתי במיטה,אחרי שהוא הלך,פתחתי את החלון ונתתי לרוח הקרה לחדור לתוך החדר החשוך.היה שקט של בית קברות בבית.ההורים נסעו,אחותי ישנה בחדר השני,וסבא בחדר אחר גם ישן,רק אני הייתי ערה.יכולתי לשמוע מהחדר השני את הנשימות של אחותי ואיך הכלב שלי מתגרד.ואז המחשבות הציפו אותי.
והשאלה הכי לא צפויה קפצה לי לראש."למה?"
זו שאלה שהרבה מאוד אנשים ניסו לענות עליה אבל לא הכי שבעולם הצליחו.והנה השאלה הזאת,השאלה ללא תשובה,קופצה אצלי בראש ומבקשת תשובה.תשובה שאני לא יכולה לתת .
"למה...למה...למה...למה....למה...?"
ובזמן שאני מחפשת תשובה העולם מסתובב,העננים שטים בשמים,הכוכבים מנצנצים כמו יהלומים ענקים והרוח הקרה נושפת על הפנים שלי.
ואז השעון המזדיין הזה מצלצל."06:30, יאנה צריך לקום".ככה הוא אומר לי.זין קטן.
ואז אני קמה,אחרי שכל הלילה ניסיתי למצוא תשובה לשאלה שבעצם אין לה תשובה "למה?".
השעה עכשיו 06:53.
אני עם כוס קפה ביד אחת וביד השנייה סיגריה.מנסה כמה שיותר זמן להחזיק ערה.
שהיה לכם יום טוב בלי נידודי שינה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ציידת