לאדעת מאיפה להתחיל.
אני כ"כ רוצה לפרוק אבל לא יודעת איך לבטא את זה במילים.
3 בלילה.נהייה שיגרה בשבילי לא לישון,בקושי ללכת לבצפר,ואם כבר ללכת
אז לשבת בחוץ..שלא נדבר על הציונים שלי,נכשל ואולי עובר.
ואז לקרוע את עצמי בעבודה,לחזור הבייתה..להתקלח ולנסות לישון.
אני חוזרת הבייתה לצעקות של אימא שלי,ליחס המגעיל של אבא שלי,
חוזרת ורואה ששוב פעם אח שלי לא ישן בבית ולא טורח להודיע לי שאני צריכה
לקום ב-6 בשביל להוריד את מיקה.פשוט שיגרה.
הכל נהייה לא רגיל.הכל מתפורר.
ואתם יודעים מה?אתם יכולים לכעוס עליי.להתעצבן.לשנוא אותי על זה.
אבל באמת שלא מזיז לי.
אני מצטערת.אבל זה לא מזיז לי בשיט.
וכן..כל האנשים ש"אוהבים אותי"...איפה שאתם לא תהיו עכשיו..
אם לא טוב לכם עם איך שאני עכשיו,אתם מוזמנים לקום וללכת.
לא מחייבת אותכם להיות איתי ולנסות להבין מה עובר עליי ולמה אני ככה,כי אתם לא מנסים
ולא רוצים להבין.אז עזבו.אל תטרחו.אני כל החיים שלי התמודדתי לבד,עם עצמי.
אז גם את זה אני יעבור בכוחות עצמי.
כי אתם לא באמת רוצים להתחיל לשמוע מה איתי.נכון?
וזה גם לא מעניין.זה שטויות.
ותנו לי לנחש למה?
כי חוץ מהשטויות שלי יש אנשים שקורים להם דברים וצריך לעזור להם,נכון?
צריך להיות שם בשבילם ולמצוא בשבילם כוחות ובלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה
יודעים מה?על הזין שליייייייייייי!!!!!!!!
לא רוצה לעזור לאפחד,אין לי כוחות לעזור לאפחד.לא מעוניינת.
כן,אני זונה כלבה אגואיסטית כל מה שאתם רוצים.
זכותי.לא רוצה לעזור לאפחד.
אין לי כוחות בשביל עצמי...אז בשביל אנשים אחרים כן?
ו-וואלה לא רוצה להתמודד עם דברים שמצייקים לי...
לא רוצה לראות אותם שהם קורים..רוצה ללכת ולמנוע ממני את זה.
זכותי המלאה.מי שלא טוב לו יכול לקפוץ לי.
אז לכו תכעסו אם זה עושה לכם טוב.נוח לכם להאשים.
תתמודדו לבד.אתם בני אדם.לא כל החיים יהיה לידכם מישו שיעזור לכם.
אז תתרגלו מעכשיו.תאמינו לי אתם תשרדו טוב מאוד.
הכל השתנה לי כ"כ.
כ"כ שונה לי עכשיו.
חסרת תחושה,חסרת כוחות.ממורמרת.הרוסה.מרוסקת.
אני ואת התרחקנו..בכלל..התרחקתי מכולם..
אבל ממך הכי..ואנלא יודעת איך זה קרה לנו בכלל..
ואני יודעת שאת גם לא תקראי את זה כי את בקושי נכנסת לפה.
את לא חושבת אפילו להיכנס לפה ולראות אולי דרך הבלוג תתעדכני קצת מה קורה אצלי.
אנחנו כ"כ התרחקנו..הדיסטנס הזה..פערים ענקיים.אנלא מכירה אותך יותר.ואת..את קובעת עליי
דעות שאני..מרוב שאני נהגתי להקשיב לך אני פשוט מאמינה לשטויות האלו.
אני בוכה על דברים שאת אומרת על סמך כלום.
ואת בכלל לא מבינה כמה שאכפת לי ממך.כמה שאני דואגת לך.
כמה שאנלא מוכנה לראות שהשתנת.
ואת יודעת מה הכי עצוב?שלא הייתי שם שזה קרה.
שלא ידעתי שזה קרה.ופשוט קיבלתי את זה בבום אחד לעיינים.וזה עשה לי רע.
אבל למרות הכל,אני אוהבת אותך.ואני מקווה שטוב לך.
טוב.מספיק להיום עם החפירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
