לפני שנתיים היה המפגש.. ההוא עם רוני הברווזה.. זה שצחקנו עליו במשך שבועות אחרי זה.
זה היה השיא.
בתקופה ההיא הייד פארק היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
לא יכולתי בלעדיו.
90% מהזמן מחשב שלי עברו עליי בשיטוטים בין כל הפורומים שנפתחו אז ושבכולם השתתפתי באופן פעיל.
המבוגרים שבינינו היו אז בני 15.. ואנחנו.. שחקע.. אני.. צוקע.. מורע.. היינו בני 12 או 13..
והיה לנו את האווירה המיוחדת שלנו.
אשכול מה שבלב.. זוכרים? כל עידכון הכי קטן על רע לי היה זוכה ל-10 תגובות חמות ואוהבות תוך חצי שעה מהרגע שבו הוא נכתב..
היינו אנחנו כולנו ביחד..
הדיונים.. הפאנפיקים.. המידע על הסרטים והספרים.. הציפייה להכל..
ובעיקר הארי פוטר.
זה איחד את כולנו, מה שגרם לנו להכיר מההתחלה.. אבל זה לא נעצר שם.. זה נמשך להרבה יותר עמוק.. ואמנם הרוב היה ווירטואלי.. אבל לרובינו זה היה שווה יותר מהחברים המציאותיים.
היה איזה דיון אחד ששאל מה יקרה אחרי הספר השביעי.. הפורום יתפרק? ימות? או שאולי יישאר חזק ופורח כמו תמיד?
לכולם היתה תשובה אחת! ממשיכים! גם בצבא ואולי גם אחרי.. הפורום ימשיך ואנחנו נמשיך להיות בקשר!
במציאות הפורום מת עוד הרבה לפני הספר.
היום, רק שנתיים אחרי, לא נשאר מזה כלום..
the magic מת, מאחורי הקסם העביר שרת, בהכל מהכל [שמעולם לא מתתי עליו אבל לא חשוב] המנמ"יות השתנו.. נטי כבר ממזמן לא מנהלת.. אני עדיין זוכרת את החסימה ההיא. כמה אנרגיות שהשקענו בלבטל אותה. [והכל בשביל מה?]
זה כל כך עצוב.
הייד פארק. לא נשכח לעולם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
