I'm not calling for a second chance..

"כדי להיות סבלני אל העולם, אתה קודם כל צריך להיות סבלני כלפי עצמך"

כדי לקבל אחרים, לתת להם מקום כמו שמגיע להם בדיוק אתה צריך קודם כל להשלים עם עצמך.

לאהוב את עצמך.

גם במראה, וגם בתכונות. ואם אתה לא אוהב, אז להשתנות. לשנות כמה שאפשר.

ואז, אחרי זה, כשאתה חושב שעשית כל מה שאתה יכול, להסתכל על הסביבה שלך באור אחר.

לקבל את האחרים יותר.

להבין אותם.

במקום לשנות מישהו ללמוד להסתדר ולחיות עם מי שהוא ומי שטוב לו להיות.

ואז.. אחרי הכל..

לחייך.

לחייך לאנשים, לחייך כשאתה שומע שיר שאתה אוהב, לחייך ולצחוק מבדיחה של מישהו גם אם היא לא הכי טובה, לחייך כשאתה רואה מישהו שאתה אוהב, לחייך ולשמוח כדי לעשות לעצמך טוב יותר.

להיות מסוגל להסתכל לאנשים בעיניים או לדבר ולהרגיש שזה יוצא מכל הלב ובכנות. ולהגיד בלי מחשבה ובלי חרטה:

אני מאושר.

למצוא בעצמך את הכוחות לעודד את מי שצריך שתעשה את זה, גם אם אתה עצמך לא מאושר.

להיות שם תמיד בשביל מי שיצטרך, גם אם זה לא הכי מתאים באותו הרגע.

לדעת להקשיב.

 לדעת מתי לדבר ולהגיד משהו, ומתי,

פשוט לשתוק.

לדעת שתמיד יש לידך מישהו שיהיה שם כדי לתמוך בך ולעזור לך.

לדעת ולהאמין בזה.

לא להרגיש נחות רק כי לא קיבלת פידבק במשך הזמן האחרון.

להיות מסוגל לפתוח את הלב לגמרי בפני מישהו אחד לפחות.

לתת למישהו הרגשה שהוא מספר 1 אצלך, שיש לו בסיס יציב וחזק והוא אתה שהוא יכול לסמוך עליך.

אם הייתי יכולה, הייתי כל מה שכתבתי למעלה. חלק מהדברים אני יודעת שיש בי כבר עכשיו.

על השאר אני אשתדל לעבוד.

פוסט פילוסופי וקצת חפרני.

אבל היתה לי ההשראה לכתוב אותו..

למי שיקרא, תגידו מה אתם חושבים על זה..

עשיתי קצת שיפוצים בעיצוב.. עכשיו הוא יותר יפה לדעתי..

אוהבת את כולכם בטונות.

ראינו היום סרט, "ההסדר", סרט כ"כ יפה. עם כ"כ הרבה משמעות. אני אישית ממש אהבתי אותו. מה גם שהשחקנים שם היו ממש טובים. ממש.

עשינו דיון על מחלוקת ודרכים מכובדות לנהל אותה. לא ברור בכלל איך אנשים מצליחים לקחת תמונה של רבין ולהלביש אותה על דברים של היטלר. כאילו יש גבול. יש דברים שלא מערבים אותם, לא בהקשר כזה! זו גם הגזמה פראית וגם פשוט חוסר התחשבות נוראי במי שעבר את השואה וכל זה.

בטקס, העיקר שחזרו עליו כל הזמן היה שכדי להיות סבלני כלפי העולם שבחוץ אתה צריך קודם כל להיות סבלני ולהשלים עם עצמך. זה נכון. אני ממש מאמינה בזה. ואני גם חושבת שאני בדרך הנכונה לשם. אם לא עכשיו, אז זה יקרה עוד חודש, חדשיים, חצי שנה, שנה, אבל זה יקרה בזמן הקרוב ואני שמחה על זה.

כל כך חבל. הבנאדם היחידי שבאמת עשה משהו חזק יותר מלדבר. שבאמת קידם משהו. נרצח. זה החמצה ענקית. זה ממש בלתי נתפס שדבר כזה קרה. ולא מספיק זה, יגאל עמיר לא הפסיק שם. הוא לא מתחרט אפילו לא לשניה, הוא חושב שמגיע לו שחרור, והוא דאג שהילד שלו יוולד דווקא ביום הזה. מכל יום אחר בשנה דווקא היום. זה היה לו בוער.

זו אומללות לילד, להיוולד לאבא כזה. הילד הזה, שלא אשם בשום דבר, יסבול כל החיים שלו את המעשים של אבא שלו על הגב. זו התעללות בילד שהוא בכלל נוצר. פשוט לא נתפס.

יצחק רבין. יהי זכרו ברוך.

עיצוב חדש, עיצוב חורף.

אני אהבתי, תגידו את דעתכם.

חורף..

נכון שמצד אחד זו ה-תקופה? עם פוך, ובגדים ארוכים וכיפיים ונעימים ואח ושוקו חם וכיףכיףכיף. והכי חשוב, גשם. גשםגשםגשם.

כל כך כיף. שיבוא כבר.

מצד שני, הכל אפור וקודר כזה.. וכל השירי דיכאון נשלפים להם מהבוידעם או משו וכמובן,

זה.

אבל כרגע, אין חורף. למרות שכבר אמור להיות. כרגע שמש ושמש ושמש וקר רק בגלל המזגנים בכיתה שמקפיאים אותנו [כמעט] למוות.

אני כל כך בתקווה לשינוי.

לא כל כך יודעת אפילו במה, אבל שינוי.

שינוי משנה שעברה, שינוי מהכל..

אני אמשיך לקוות.

ויהיה בסדר:]

ואז נהיה חורף שהביא איתו עשן לרחובות,

ואז נהיה חורף, הביא לי כמה מחשבות על אהבה, על אנשים ועל שמחה.

וכמה שחשוב לזכור, שהימים עוברים,

ואיזה יופי, יושבים מול החלון הענקי, זה כמו מראה אל תוך המחשבות שלי.

לסיום-