I'm not calling for a second chance..

חזרנו מלונדון.. היה כל כך כל כך כיף. כל כך.

למדנו, הכרנו, חווינו, היינו שמחים, היינו עצובים, היינו מדוכאים, כעסנו, נקשרנו, והכי רע, בסוף גם נפרדנו.

הם ילדים כל כך חמודים. אחד אחד.

וגם הילדים שיצאו מאיתנו. לא היתה משלחת טובה יותר שהיתה יכולה לצאת. ניסיתי להתגעגע לאלה שבארץ, וגיליתי שכמעט ולא היה לי למי.

היה ענק. כל כך כל כך.

יש לי פנקס חוויות שלם, וזכרונות לכל החיים.

"אני כזו מלאך.. כל החברים שלי יודעים שת-מ-י-ד הם יכולים לפנות אליי עם כל דבר.. אני עוזרת לכולם וטובה אל כולם.. ובגלל שבפורים אמורים להתחפש למה שאתה לא.. אני אתחפש לשטן.. בעצם, אני אתחפש למלאך........... המוות! אהההה *תנועת סטגדיש*

"אה! הנה דפי זהב..*מסתכלת על הספר של הדפי זהב* אהה.. זה באמת דפי זהב! yellow pages!

זה לא דפי זהב.. אם כבר... דפי צהב -_-"

היה כיף כל כך. תודה לכולכם, שעשיתם את המסע הזה למה שהוא היה.

too late?