רק במה שתתאים לי וקהל שיתאים לי ושירצה להקשיב.
זה הכל.
הקטע הזה ממש בלבל אותי.. כי זה לרגע אחד הרגיש כאילו אני שם.. ואם כמה שזה מוזר, כמה רחוק, ככה הייתי הכי קרוב..
אם היתה לי האפשרות, בכיף הייתי חוזרת לשם, לזמן הזה, להרגשה הזו.
ההרגשה הכללית של רוגע פנימי בכל זמן, בכל רגע ורגע, ולהרגשה של נחיצות. בכיף הייתי עושה את זה.
הלוואי שהטיול לא היה עובר ונגמר כל כך מהר, למרות שידעתי שזה מה שיקרה, זה טס לי, טס כל כך. כמו כל השנה הזו, שכבר חודשיים ממנה עברו לנו בין הידיים בלי שנרגיש. השנה הזו כל כך חשובה. הכיתה הנהדרת שלנו, השנה האחרונה שלנו ביחד במסגרת של כיתה ושנה אחרונה שלי עם חלק גדול מהילדים.. כי יש כאלה שהקשר איתם לא יתפרק להרבה זמן אבל יש כאלה שכן, וחראם לי כל כך.
אני מקווה שנדע לנצל כמו שצריך את השנה הזו.
חורף.
אני כל כך רוצה כבר חורף.
עם גשם, וקור קצת, ואפרוריות, וסווצ'רים נעימים וחולצות ארוכות..
שיבוא כבר.
נויוך כפרע, אני אעזור לך. אני אעבור איתך את זה ביחד:]
אני מבטיחה לך.
ו[בשאיפה]שבוע אחרי זה אנחנו גם ניפגש.. [כמה אירוני, זה שבוע לפני היומולדת שלי..]
בכל מקרה, אני פה בשביל לכל דבר שתרצי:]
גם פלא וכאלה אם את רוצה.. בכל זמן שהוא:]
3>
We all need a pantomime to remind us what is real. Hold my eye and know what it means.
Will you be a friend of mine to remind me what is real? Hold my heart and see that it bleeds.
But I don't need no alibi - I'm a puppet on a string. I just need this stage to be seen.
And I see no bravery, No bravery in your eyes anymore. Only sadness.
So what if you can see,
The darker side of me,
No one will ever change this animal I have become
and we believe,
It’s not the real me,
Somebody help me tame this animal.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
