10/2007
ואולי.
אמרו לה לגשת, אמרו לה לשכב
לחצו לה בבטן, הרביצו בגב
אמרו לה ילדה, את פנים אחרות מכולם
אמרו לה ילדה, אין לך מקום בעולם
אמרו לה תראי, את חושבת אחרת
וגם כשגדלת את עדיין זוכרת
נשברת ועפה לשמיים שלך
ואולי במקרה יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים
ואומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב
רוצים שתצחק, שתחיה ועכשיו
אבל איך בחלום, היד מתרוממת
זה נראה אמיתי והנה היא שוב
משחקת איתם והם נחמדים
אוספים ממתקים ושומרים
שאולי במקרה יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים
ואיפה החיים שלך היום, הא?
מערכת ויתורים גדולה
זה לא האמיתי שמחפשים
זה רק הרגש שחוטף מכה
דירה יפה בעיר קרה, רחוק מכאן
כל כך רחוק עכשיו, רחוק מכאן
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים
ואיפה החיים שלך
ואיפה חברים שלך
סוףסוף, סדקים ראשונים:]
בדרך הנכונה:]
שחקע שלי, שתינו בבועה.
נשארנו שם כמעט לבד,
אבל אנחנו לא מתכוונות לצאת משם בקרוב.
אני אוהבת אותך כל כך 3>
"הכל חוזר על עצמו. יום ולילה, קיץ וחורף, העולם ריק ונטול משמעות. הכל סובב במעגל. כל המתחיל חייב לחלוף, כל הנולד חייב למות. הכל מתבטל ונמחק, הטוב והרע, היפה והמכוער. הכל ריק ומרוקן. דבר אינו אמיתי. דבר אינו חשוב."
""האם אני חייב לאבד הכל?"
"דבר אינו הולך לאיבוד, הכל משתנה ולובש צורה אחרת""
"היה זה כאילו רצה האיש להגיד לו משהו, אך לא יכול היה, בגלל גוש הקרח שבתוכו היה כלוא. הילד רצה לעזור לו, רצה
להמיס את הקרח. כחולם בהקיץ, ראה את עצמו מחבק את גוש הקרח, מנסה לשווא להמיסו בחום גופו. אך אז, לפתע פתאום, שמע את אשר ניסה האיש להגיד לו: לא באוזניו שמע זאת, אלא עמוק בליבו. "אנא, עזור לי! אל תעזוב אותי! אינני יכול לצאת מן הקרח הזה לבדי. עזור לי! רק אתה יכול לעזור""
הסיפור שאינו נגמר/ מיכאל אנדה.
אחד מהיפים שקראתי אי פעם.
| 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
