I'm not calling for a second chance..

מוזר לי. נורא.

אני מרגישה לבד בקטע הזה.

כל השבוע אני מבקשת שניפגש, אמרת שהיית חולה וזה.. אבל היתה לי הרגשה שאני פשוט מעיקה עליך.

אני מרגישה לבד, אני מחכה להודעות שתשלח, לטלפון, כל דבר, וכלום לא מגיע.

איפה השיחות של השעות שהיו לנו? כשיכולנו לדבר במשך שעות על כלום?

כשאנחנו בטלפון אני אומרת דברים אידיוטיים ומטומטמים נורא, אבל זה הכל כדי שלא תבוא השתיקה הזו.

לא האמנתי שזה יגיע, אבל זו שתיקה מביכה כזו.. שתיקה של ראבק צריך לשבור אותה אבל אין לי מה להגיד..

זה היה עוד לפני שנסעתי.. שבוע לפני תכננו פגישות וכל פעם הם התבטלו.. הגענו לערב שלפני כשאני מחכה לטלפון ממך ובסוף צלצלת מהבית כי אמרת שהשתנו התוכניות..

כל הזמן הזה שהייתי בחו"ל דמיינתי אותך איתי, את הפגישות שלנו, חיבוקים ממך.. היה לי הרושם שזה לא הדדי משום מה.

יש לי מין תחושה כבדה כזו בבטן. אני לא יודעת אפילו למה..

אני מתגעגעת אליך. תחזור.

אני אוהבת אותך הכי בעולם.

"אני שלך לנצח, אתה מלאך שלי.."

עריכה:

עברנו את זה:]

אור שלי אני אוהבת אותך3>