התמונה הבאה גרמה לי להעלות את הפוסט הזה -
יה רייט. שתו קולה ופתאום תגלו כמה שווה לחיות וכמה החיים יפים. יוּהוּוו!!!
(תגידו נראה לכם שזה עובד גם עם דיאט?)
פרפר שצילמתי... לא התכוונתי שייצא שחור (הוא היה בצבע כתום. יפייפה!), אבל עכשיו כשאני מביטה בו, הוא פתאום לא נראה לי אופטימי כ"כ... מממ... 
גם כן תמונה.
או כמו שהגאון א. גפן כתב ושר:
"מי האיר בי את החושך
מי החשיך בי את האור.
...כי תמיד מתחיל החושך איפה שנגמר האור... איפה האור...??"
"הדרך אל האושר"... אחחח... כמה מכשולים יש בדרך, כמה כאב וייסורים, כמה חומות, דלתות ומפלצות שצריך לעבור.
זה לא ייגמר. זה פשוט לא ייגמר לעולם...
אוקיי. אז לא אתאבד צעירה. ואז מה יגידו לי בגיל 60? הא?
"אז חשבנו שבסוף יהיה לך טוב. מסתבר שטעינו. סליחה" (עכשיו את יכולה ללכת)
זה לא פייר. אני כ"כ לא אוהבת את החיים האלה... 
קשה לי לחיות...
בחורה מקסימה ומיוחדת אחת כתבה לי: "כנראה שלבחור בחיים כואב יותר מאשר לחכות למוות"
והיא כ"כ צדקה... אבל אני לא בדיוק מחכה למוות. כי כמו שאני מכירה ת'חרא הקטן, הוא יבוא ברגע הכי לא מתאים.
אני אחליט מתי הוא יבוא, אני אשלוט בו ואני אבחר מתי ללכת. אני ולא הוא. קפיש?
אז... מי אמר שהחיים יפים?
מלחמה בחיים - מלחמה במוות
לא אוהבת ת'חיים האלה. בחיי...
L.L.B
אני לא הולכת להתאבד עכשיו (אולי אח"כ... סתם ;))), אז בלי בלאגנים בבקשה.
נ.ב. - זכרו שלתגובותיכם ייקח קצת זמן לעלות. הן עוברות קודם כל דרכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B