אז כולם התעסקו היום ביום השחור והקשה הזה...
יום אחד בשנה שבו כולם בוכים ביחד, יום אחד שבו כולם עצובים ביחד, יום אחד שבו כולם מזדהים ביחד וחושבים על אותם קשישים מסכנים ששרדו את התופת והזוועות.
יום אחד שבו כולם זוכרים. ביחד.
השואה שאני מדברת עליה היא אחרת... לא ממש שונה, אבל עדיין...
כי מה איתנו הנפגעים?
מה יהא עלינו?
זה נכון שעכשיו אין אחד במדינה שלא יודע מה זה הטרדה מינית, אבל האם מישהו מתאבל על היום בו פגעו ורצחו את נשמותינו? האם מישהו עומד דקת דומיה לזכר מיליוני הקורבנות (רובן נשים, אגב) ברחבי העולם? קורבנות שנאנסו באכזריות ביערות, קורבנות שנאנסו במלחמות (עוד על "אונס מלחמה"), קורבנות שנאנסו על ידי מכריהן/שכניהן/בעליהן/קרובי משפחתן, קורבנות שנאנסו על ידי אנשים שכלל לא הכירו וכל חטאן היחידי היה "נשיותן"...?
קורבנות שנאנסו על לא עוול בכפן.
אוקיי, אז יש את יום האישה הבינלאומי. So what? האם זה אומר שהפשעים הנאלחים האלו פָּסְקוּ?
השואה כבר לא קיימת כבר 62 שנה. 62 שנה!
אונס מתרחש (על פי הסטטיסטיקה) כל 8 דקות ברחבי העולם...
ושלא תטעו לרגע- אני כואבת את יום השואה בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי ואתמול בכיתי כל הלילה כשחשבתי על כל מה שהם עברו... גם היום בצפירה, עם ח', חברתי הטובה.
אבל כואב לי לחשוב גם על ה(א)נשים שעדיין נאנסות... ואין פוצה פה.
התקציבים שהמדינה מממנת לטיפול בנפגעי תקיפה מינית הוא זעום... בדיוק כמו מה שהיא מקדישה לניצולי השואה.
אני עצמי משלמת כל חודש 704 ש"ח לטיפול שאני מקבלת... וזה עוד זול יחסית.
מכירה אנשים שמשלמים הרבה הרבה יותר.
יש לי מזל שאני אנטי תרופות, כי אחרת אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת מבחינה תקציבית..
אם לניצולים המסכנים יש את המספר החקוק על היד שמזכיר כל פעם מחדש את הייסורים, הזוועות, ההתעללויות, הרציחות, הניצול והרוע, לנו יש את הנפש המרוסקת, את הפלאשים, הסיוטים, החרדות, ההימנעוּת, הטריגרים שמכאיבים ומזכירים כל פעם מחדש...
(טוב, מיותר לציין שגם לי יש "דברים חקוקים על היד" שמזכירים את כל האמור לעיל...)
אותה אישה מסכנה שפצתה את פיה אחרי שנים... בטח שמעתם סיפורים על קשישים שעד יום מותם לא סיפרו על הזוועות שעברו בשואה...
ליבי ליבי עם אותה אישה שהלכה לדרוש את המגיע לה אחרי 47 (!!!) שנים מלאות כאב וייסורים..
ה' יקום דמם
L.L.B
______________
23.4.07
עדכון נוסף - אני מכה על חטא שלא כתבתי והרחבתי על נושא האוNס שהתרחש בזמן השואה ע"י הנאצים ימח שמם (אבל לא רק).
זה אחד הנושאים שכמעט ולא נגעו בהם ועד כמה שידוע לי אין כיום ספְרות בנושא (ואולי אני טועה).
הסיבה היא פשוטה - אנשים שעברו חוויות מיניות בתקופת השואה פשוט נצרו זאת עמוק בליבם. מפאת הבושה, האשְמה, ההשפלה, הביזיון, הכאב... מוכר לכם?
רק ממחיש את הדימיון שאני רואה בין השואה לקורבנות/ניצולות האוNס...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B
