עשינו את החג אצל בנדודה שלי שחזר בתשובה... נהייה דוס-דוס.
היה דווקא נחמד... 4.5 שעות שבהם נרדמתי על השולחן פעמיים בלי לשים לב ובאחת הפעמים "קפצתי" בבהלה (חלום... חלום..).
הדרך לביתו של בן דודתי היתה רצופה במכשולים.
הלכנו לביתו ברגל- אימא, אחי הקטן נ' ואנוכי (אבא ואחי האמצעי כבר יצאו קודם לכן).
הוא מתגורר לא רחוק מאיתנו... רבע שעה הליכה...
תוך כדי הליכה שמתי לב פתאום דרך איפה אנו אמורים לעבור. דרך המקום הזה...
חשבתי שאני מתעלפת... הרגשתי את הזיעה עולה ובאה... לא הרגשתי טוב.
"מה יש לך? למה נעצרת? תמשיכי ללכת... מחכים לנו" אומר לי נ' אחי הקטן (בן 17).
"כן... אני באה... אני... אני קצת לא מרגישה טוב. יש לי בחילה..."
"אז בואי כבר.. אולי זה בגלל שאת רעבה".
אני ממשיכה להתקדם. עדיין מרגישה רע... התמונה הלא-ברורה של הנהג עולה לי בראש פעם אחר פעם... אני לא מצליחה להיזכר בתווי פניו וזה מטריף אותי 
בלילה, אחרי שחזרנו לבית (הפעם נצמדתי לאבא ואימא שעברנו דרך שם בחזור) נכנסתי למיטתי והופ. סיוט נוסף.
חלמתי שאני צריכה להגיע לבית המשפט לתת עדות נגד הנהג מונית ואומרים לי ש-ד', אחד הבוסים לשעבר במקום עבודתי (שמאוד לא סימפטתי למען האמת) ילווה אותי. אני כועסת אבל אין לי ברירה...
אנו נכנסים לתוך בית מלון (???) ושם בעצם נמצא אולם בית המשפט.
כשאני נכנסת לתוכו ומתחילה להתקדם ד' עוקף אותי ומתיישב על אחד הספסלים ואני חולפת על פניו של הנהג.
*[בחלום אני זוכרת שכשהסתכלתי עליו פשוט ידעתי שזה הנהג, אבל הוא לא היה נראה כך במציאות. בחלום הוא היה צעיר כבן 25 עם שיער שחור, ובמציאות הוא בשנות החמישים לחייו (לפי מה שכתוב פה)].
מכירים את זה שרואים בסרט אדם שמתהלך ובדרכו הוא נתקל בדמות מוכרת, הוא ממשיך ללכת ואחרי שתי שניות חוזר לאותו מקום בכדי לראות שוב את הבנאדם והפעם הוא מוכה תדהמה? אז מה מה שקרה לי. חלפתי על פניו, הוא הביט בי וכשחזרתי שוב אחורנית והבטתי בו - התעלפתי.
הקטע הזה חזר על עצמו שלוש פעמים בחלום פעם אחר פעם. זה היה מלחיץ...
משום מה אחרי שלושת ההתעלפויות מצאתי את עצמי בחדר האוכל של בית המלון יחד עם ד'... הוא אכל ואני שיחקתי עם האוכל... מממ... מוזר, אני דווקא אוהבת לאכול 
.
החלום הסתיים.
בעבודה תוקפים אותי חרדות וניתוקים... אני מטפלת בלקוחות כשידיי רועדות ורטובות מזיעה. אני לא מצליחה לשמוע...
לא פעם שביקשתי מהאחמ"ש שלי שיחליף אותי כי "לא הרגשתי טוב"...
__________________
יום שישי אני חוזרת מותשת מהעבודה ושתי דקות לפני שירדתי מהאוטובוס, אני מבחינה בשכן שלי...
הוא לא מתבלבל ומביט בי. אני מביטה בו חזרה. משחקים משחק מוזר של מי משפיל את המבט ראשון.
אני (כמובן) מפסידה..
אבל לא נשארת חייבת.
"הוא בטח הולך לבקר את המשפחה שלו (שמתגוררת קומה מתחתיי)..." אני חושבת לעצמי.
הולכת אחריו. רועדת אמנם, אבל עדיין הולכת... שולפת את המכשיר המהולל שלי ו... מוצאת את עצמי מצלמת.
(מרשה לעצמי להעלות את התמונות האלו כי לא ניתן לזהות בהן את הנוול המנוול)
כיום הוא בן 25 בערך... אולי קצת יותר.
זה מצחיק, כי בתור ילדה הוא היה נראה לי ממש גבוה ומפחיד... אז באמת הוא היה יותר גבוה ממני וכיום, למרבה האירוניה, "עקפתי" אותו. אני 1.70 ולהערכתי הוא נמוך ממני ב-5 ס"מ... (האם זה אומר שאצליח לדרוך עליו בעתיד לבוא?? 
)
אני מביטה בתמונות ולא מצליחה לחשוב... הוא נראה בחור כ"כ טוב...
ואז השיר הזה עולה ומתנגן בראשי...:
"אמרו לה תראי, את חושבת אחרת
וגם כשגדלת את עדיין זוכרת
נשברת ועפה לשמיים שלך...
ואומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב
רוצים שתצחק, שתחיה ועכשיו
אבל איך בחלום, היד מתרוממת
זה נראה אמיתי והנה היא שוב
משחקת איתם והם נחמדים
אוספים ממתקים ושומרים...
שאולי במקרה יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים..."
מבלבל כ"כ...
אז איך היה הסדר שואלים?
פ'סדר...
חג (שני) שמח,
L.L.B
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B