למה?

כל כך הרבה בכמה ימים,

אין לי אפילו כוחות כדי לכתוב את הכל.

הכל קורס מכל הכיוונים,

והיום זה כבר בדיוק ארבעה חודשים.

ארבעה חודשים זה כל מה שהצלחנו להחזיק?

זה לא הגיוני, זה מעט מדי. זה לא מספיק.

זה לא יכול להיגמר ככה.

היינו כל כך הרבה יותר מזה,

היינו מספיק כדי להישאר יחד לנצח.

בסופו של דבר זה לא היה שווה את זה,

אני רוצה את השנה הזאת בחזרה.

את השנה הזאת שאהבת אותי,

שהיית המלאך שלי והיית אומר שאני המלאך שלך,

שאיתי היית מדבר כל ערב ואותי היית מעודד,

שלא היית יכול להתעלם כשאני בוכה,

היית שם לב כבר כשהדמעות מתחילות.

שגרמת לי להרגיש הכי מיוחדת בעולם,

כאילו אני סוף סוף באמת שווה משהו,

שהלכתי לישון והייתה לי סיבה לקום בבוקר,

שהיית מוותר על כולם כדי לדבר איתי,

ויכולתי לשמוע על הקול שלך כמה שאתה רוצה להיות איתי,

רק בגלל שאני אני.

עכשיו אני כבר לא אני,

ואתה כבר לא אתה.

אני הפכתי לאף אחד,

והמלאך שלי נעלם.

כי אתה כבר לא הוא יותר,

לא היית מתנהג ככה אם היית הוא.

הוא אף פעם לא היה מתעלם כשאני בוכה,

הוא אף פעם לא היה כועס עלי בכל פעם שקשה לי איתו,

הוא אף פעם לא היה מתחמק משיחות ואומר שהוא לא רוצה לדבר על הבעיות כשהוא יודע שרע לי,

להפך, הוא היה מתעקש שאני אדבר על זה, כמה שאני רק צריכה.

הוא תמיד היה שם כדי להקשיב לי.

הוא לא היה מתנהג אלי כמו לאסיר בכלא אם הייתי רוצה למות,

הוא לא היה אומר לי שגם ככה לא הייתי עושה כלום כי אין לי אומץ.

הוא היה משתגע מדאגה ולא עוזב אותי,

ואומר לי מילים שיגרמו לי לרצות לחיות לנצח רק כדי להמשיך לשמוע אותן.

הוא לא היה פוגע בי במודע אף פעם,

הוא לא היה כועס עלי על כל דבר קטן ומאשים אותי,

הוא לא היה מודה שאני לא מספיק טובה בשבילו כמו שאני.

הוא היה נותן לי הרגשה שאף אחד אף פעם לא יהיה טוב כמוני.

והוא אף פעם, אף פעם לא היה מעמיד אותי במצב

שאני צריכה להתגרות בו ולגרום לו להרביץ לי,

רק כדי שיגע בי ויתייחס אלי ויראה אותי.

והוא בטח שלא היה מעיף לי סטירה רק כי ניסיתי לדגדג אותו,

ואז משאיר אותי לבכות מתחת לשמיכה והולך להיות עם מישהו אחר כאילו אני אוויר.

אתה כבר לא הוא, הוא נעלם ביחד איתי.

עכשיו אני רואה אותו רק כשאני מסתכלת על שיחות שלך עם אחרים,

שאני לא יכולה לסבול אותם, כי כשהם מדברים איתך אז המלאך שלי עונה להם.

הוא שם פתאום, מדבר איתם בדיוק כמו שהוא דיבר איתי,

ואני רוצה למות מרוב שגם אני רוצה, מרוב שאני נחנקת מגעגועים,

מרוב שהייתי נותנת את הכל רק כדי לשמוע אותו אומר שהוא אוהב אותי באמת כמו פעם.

ועכשיו יש לך מלאך חדש, הוא מחליף אותי לאט לאט.

"אני אוהב אותך כל כך"

השיחות שלכם אלה בדיוק השיחות שהיו לנו,

וכשהוא מתקשר כל ערב זה בדיוק כמו שאני הייתי,

בדיוק בשעות שלנו,

והוא מתאהב בך ואובססיבי אליך בדיוק כמו שאני הייתי,

מתגעגע אליך כל פעם שאתם לא מדברים כמה שעות בדיוק כמוני,

ואתה מדבר איתו בדיוק כמו שדיברת אלי,

אני רואה בעיניים שלך, אפשר להרגיש במילים שלך, בקול שלך כשאתה מדבר איתו.

האופי שלו מושלם,

והמראה שלו מושלם,

והשם שלו מושלם,

והמין שלו מושלם,

הכל בדיוק מתאים כדי למלא את המקום שלי יותר טוב משאני אוכל אי פעם.

וזה כל כך מובן מאליו, שאם לא היינו יחד, היית מתאהב בו כבר בכמה ימים הראשונים,

והיום כבר הייתם יחד.

וזה לא היה כמונו,

זה היה הרבה יותר טוב.

כי זה היה כמו שיכולנו להיות,

כמו שהיינו אמורים.

אני רוצה את המלאך שלי בחזרה.

הוא הבטיח לי שהוא לא יעזוב אותי אף פעם.

אני רוצה להיות אני בחזרה.

הדמעות שלי יורדות ויורדות,

אני מפחדת שהן ישטפו את הריח שלך מהחולצה.

בבקשה תחזיר לי אותו.

אותי, אותנו.

בבקשה.