משעמם לי ואין לי חשק לכלום. וכואבים לי יותר מדי חלקים בגוף (היום נוספו העורף, התחת וירך שמאל. הייתי איזה עשר דקות על אופני הכושר בבית של נוע והכיסא הזה מכאיב לתחת ונתפס לי שריר בירך, כנראה כי אנלא רגילה לזוז יותר מדי, למרות שלא הייתי על זה הרבה).

אני במן מצב רוח עגמומי או משהו כזה. אני לא יודעת אם זה ככה כל היום או רק כמה שעות (כל היום שלי הוא בסך הכל שמונה שעות, אחת מתוכן צפיתי בטלויזיה).

אולי זה בגלל שעוד ארבעה ימים מתחיל בי"ס. ואולי בעצם לא, אני בכלל לא חושבת על זה הרבה. עובדה, אין לי יומן ולא קניתי קלמר חדש, לא לקחתי מחברות חדשות ועוד לא נפטרתי מהישנות.

וקצת בודד לי כי כולם במפגש או בדרך חזרה ממנו, אז אין לי עם מי לדבר. למרות שליירה וליהי שלחו לי הודעות ודיברתי איתן קצת.

והתליון נראה קצת הרוס או משהו כזה, והקופסה שלו (שהייתה אמורה להיות special Within Temptation case והתבררה כקופסת תכשיטים פלסטיקית קטנה עם הלוגו) הגיעה שבורה, וכשקיבלתי אותו אפילו לא צעקתי וקפצתי גבוה בהיפראקטיביות. לא התרוצצתי בבית עם חיוך מטורף על הפנים, וזה לא היה אמור להיות ככה. רעדתי כשפתחתי את המעטפה ועד אחרי ששחררתי את אחד הקצוות של התליון מצמר הגפן שבקופסה והחזקתי אותו ביד, אבל זהו.

גם כששלחתי לעלע את ארבעת הסמסים המטורפים האלו לא היה לי חיוך ענקי על הפרצוף, רק קצת.

וזה לא בסדר.

גאד, אני אוהבת את ווית'ין.

אה, והיום הזזתי קצת את הטאנל לבדוק מה העניינים מתחתיו וראיתי סוג של פצע כזה, ובגלל שהזזתי את הטאנל והכל הוא כאב לי אח"כ במשך כמה דקות.

משהו שם נראה לי מוזר מההתחלה, אבל זה היה יותר קטן ופחות נראה כמו פצע.

שיהיה, לא אכפת לי. אני אעמיד פנים שזה לא שם והכל טוב כי אם אני לא מתעללת באוזן, זה לא כואב.

כן, אני באמת אוהבת את ווית'ין. (כמה טוב שיש לי את רוברט הMP4...)

יומנעים וזה.

 ~

(עריכה: מצחיק כמה מהר אחרי הפוסט מצב הרוח הזה עבר לי... אני כזאת קוטרית.)