אתמול הלכתי להצגה עם אינה ודנילה. (מיותר לציין שזה חברות שלי)
בכל מיקרה, דנילה הזמינה אותנו להצגה באיזה מלון, אז אני ואינה באנו אליה לאכול פיצות תוצרת בית ועל הדרך גם הסתכלנו איזו תוכנית שירה. (מתערבת איתכם שסטרייטים לא מסתכלים את זה).
יצאנו החוצה לתפוס מונית, למזלנו הפעם הנהג לא התחיל איתנו. (בהתחשב בכך שהפעם הוא גם לא היה ניראה כמו מישהו שיצא לפנסיה.)
נסענו לנו למלון, מחוצה לו עמדו יפנים מסוכנים עם.. מכשירים (?)
"נו, רואות מה פיספסנו בגלל שאיחרתן?!" דנילה אמרה, ואני בתגובה:"אני באמת לא רוצה לדעת מה פיספסנו" בגילגול עיניים.
באותו הזמן יפני החזיר לי מבט חד, רציני ומסוכן.
אחח היפנים האלה 
בלי לחשוב פעמיים הגענו לשירותים, הבית השני של הנשים (תרתי משמע).
ומה עלה בדעתי?! והמוח המשובש שלי- עליתי לי על השיש בעוד שאני מדברת בטלפון.
תיראו זה לא מומלץ, בגלל שבאותו רגע יכול להכנס לכם איזה מנקה ואתם מרוב הלחץ שאתם עומדים לו על השיש ומנסים לרדת משם דופקים את הרגל שלכם בשיש המזורגג הזה!
אני לא יוסיף עוד משהו, פשוט יגיד שמהעניין נישארתי עם שטף דם כחול על הרגל.
תפסנו מקומות בהצגה, ואנשים זקנים הסתירו לנו, רק אחרי שהערתי להם הם זזו, בחיי- אין תרבות!
אז... לסיכום קצר- מדובר על אבא שמספר לצופים על זה שהבת שלו מציבה לו תנאים "תקבל את הבחור שלי, או שאני עוברת לישון אצלו עוד הלילה!" הוא כמובן לא מוכן לקבל אותו, כי הורים זה עם מסובך, והדיאלוג שלו מסתיים "אצלינו.. היתה תמימות, הייתה רומנטיקה! עד שבכלל היינו מחזיקים ידיים... הוו!"
ואז גלידריה מתחילה לדבר איתו (?) ואומרת לו שהוא יכול להגשים משאלה, הוא כמובן מבקש לחזור לשנות ה-60. הסיקסטיז.
מאוחר יותר הוא מגלה את עצמו באותה סיטואציה עם החברה שלו, שאבא שלה לא מרשה להם לצאת ביחד כי.... הבחור ממעמד נמוך. נישמע נדוש?
הו כן, זה מתחיל להיות עוד יותר נדוש כשבחירת ליבו אומרת לאבא שלה:"תקבל אותו או שאני עוברת לישון אצלו עוד היום!"
והאבא מבצע בדיוק אותו דיאולוג שהאבא הקודם סיפר.
היה המון ריקודים בשלל צבעים והמון מוזיקה מהסיקסטיז. היה אחלה. במילים אחרות- יותר מדי מושפעים מגריז.
אז, כאן אני יסיים בברכת.. שבוע טוב?!
והלוואי שאני יקבל יותר מ-2 במבחן בצרפתית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלסטיק זול