הגעתי למסקנה שלמרות שתמיד אני מנסה לשכנע את עצמי שאני מנצלת כל שנייה בחיים שלי, אני לא באמת מנצלת כל שנייה.
אפילו שעה אני לא מנצלת טוב.
סדר היום שלי מאוד מועיל לחברה. ובכלל, לבעיות רציניות של האנושות, כמו החור באוזון, למשל.
אני קמה בבוקר בקשיים, הולכת לבה"ס.. סובלת בשיעורים, חוזרת הביתה, אוכלת, רובצת על המחשב, ויוצאת החוצה עם חברות.
אני חוזרת הביתה עושה חצי שיעורים, נירדמת על המחברת, קמה בבוקר וככה זה ממשיך לסירוגין.
תיראו, תכלס אני באמת עוזרת לחור באוזון ולהתחממות כדור הארץ- אני מכבה את האור כשאני יוצאת מהחדר ואני גם לא נוסעת במכונית שמזהמת את האוויר (ח"ח לי!)
(אני מרגישה מאוד מחוננת ברגעים אלה).
בכל מיקרה, עד עכשיו.. המוטו לחיים שלי היה "נצלו כל שנייה" הבעיה היא, שאין לי שום קשר למוטו הזה.
וכל פעם אני מוצאת את עצמי מדרבנת בשכל 'נוו... תנצלי את החיים! הם קצרים! תהני לפני הפגישה שלך עם השטן (בכל זאת, גנבתי ממתקים. זה עונש חמור. גיהנום!)
אולי את תידרסי עוד מעט! מי יודע? תנצלי כבר!' ואז את מוצאת הקול הפנימי שלי עונה לי 'תמשיכי ככה! זה דווקא משעשע!'
'שתוק יא מתחנגל!'
'סליחה סליחה?! אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמא שלך!'
'הוו! אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אם לסבתא היה גלגלים, אז, רק אז אמא שלי הייתה מתחנגלת כמוך!'
(אתם לא רוצים לדעת את ההמשך, זה יהיה עצוב).
ומכיוון שאני עצלנית פלוס, החלפת את המוטו שלי לאחד שאני אשכרה מבצעת (!) [שימו לב!]
ו... המוטו העכשווי הוא לא אחר מאשר.....
*תופים* (אוח כמה נדוש)
'תצפה לגרוע ביותר, ואז אתה לא תתאכזב!'
תיראו, אני פסימית.. ולכן אני לא מתאכזבת. למשל דוגמא:"פאק, אני מאחרת.. המורה תחנוק אותי, תזרוק לאסלה ותוריד את המים! איזה זין!"
ואז אני באה, והמורה... חונקת אותי, זורקת לאסלה ומורידה את המים. פשוט וקל.
כלומר- תהיו פסימיים, תגיעו רחוק.
קחו אותי לדוגמא- בלוגרית מסכנה עם כמות כניסות עלובה לכמעט שנתיים (!)
אני מבטיחה לכם, תגיעו רחוק. 
בכל מיקרה, אם כבר מדברים על כניסות, שימו לב נא למאורע הבא-
לייק -5555- שלמותת פשוט למוות!!!!!11אחדאחד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלסטיק זול