אז סילבסטר היה ונגמר.
היה מעפן, חד וחלק! פשוט מעפן ברמות קיצוניות,
נו טוב.. לפחות יש מתנות 
בכל מיקרה, היום אני ונוי יושבות בשיעור, וסתם עברתי על כמה דפים במחברת שהיו שם ציורים שלי.
נוי:"וואי, מאיפה למדת לצייר כל כך יפה? היית בחוג?"
אני:"לא! מה פתאום. חוגים רק הורסים את הכישרון המדהים שלי".
נוי:"איכ, יא מגעילה!" *צוחקת*
אנוכי:"אני מעדיפה מתנשאת" 
ולרגע זה נאמר- סטגדיש. כי ביננו לאף אחד אין פה תשובה יותר מתוחכמת.
-
מי ששואל- הנה הכישרון שלי בציור: (האמת שפה בבלוג יש הרבה יצירות שלי. מוזמנים לחפש בארכיון 
בעצם.. לא, זה הרבה מדי. אתם תאבדו את הדרך חזרה)
ועוד אחת, רק כי אני מוכשרת בצייר (הו, הצניעות!)
וואי אני יכולה להיות כזאת ציירת
-
בכל מיקרה, אתם עדיין פה.. (אתם לא, אבל בשביל הפוזה) אז.. תמונות 
טוב, על זה אני בכלל לא רוצה לדבר, אבל אם מישהו באמת רואה את זה- אני מצטערת 
(ומי ששואל אני הימנית עם המסיכה של הסבתא. המקוריות.)
ופה, זה ביום האחרון ביסודי, שנפגשנו כולם אחרי הצהריים- מימין לשמאל- לידור (כחול), אני, בר ונופר.
(אני חוששת שיש לי ריפלקס בילתי מוסבר לעשות 'פיס' בתמונות.)
(אה אגב, תשימו לב לזה שכולן ניראות כונפות. כולן חוץ ממני. אני סתם יצאתי קופה)
אישתי המוכשרת D:
זה היה ביום שבו הלכנו במלונות וביקשנו סדינים. נו למה ציפיתם? אנחנו הרי צופיפניקים!
מאותו יום אבל בבוקר. תתעלמו נא ממראות קשים אלה ותהיו אופטימיים, תסכלו על הנוף שבתמונה- אני בבגדי חאקי צופיים.
(אני זאת שקרובה למצלמה- הזאת עם השרוולים הירוקים, הצמידים והחיוך הכובש (לא) ומאחורי אוולינה עם יציאות.)
פה קבור יחזקאל, איש הפלסטלינה היקר וגיבור פתולוגי.
מימין לשמאל- אני (עם בוקסר), אוולינה (פותחת רגליים 
. אם תסתכלו טוב,היא לובשת בוקסר) גם וברושקה.
-
זהו! אחח, אין כמו להתחיל את השנה בפוסט תמונות מרענן משנה שעברה.
נוו.. תודו שאנחנו כוסיות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלסטיק זול