World sucks pepole are not true

והינה אני שוב חוזר.

מסתבר שכל פעם כשה אני במצב חרא אני מגיע לכתיבה..

אז הינה אני שוב שבור ויותר מאי פעם בכל ה21 ו8 שנות חיי..

לעולם לא תיארתי לעצמי שאני יצליח להרגיש כל כך אובדני 

כאילו כן היו לי ניסיונות כדומה אבל הם היו כי הייתי קצת לא תקין מבחינה לא מובנת...לא בדיוק צריך להיכנס לזה כרגע..

איבדתי אותה שוב , והפעם זה מרגיש כל כך לא אנושי

אני בקושי מצליח לדבר אם עצמי או אם אנשים אחרים..

לא שבדיוק יש לי אם מי לדבר..לעולם לא היה לי מישהו שיכולתי להפתח אליו כל כך עמוק..כל שאר "חברי" אלו אנשים אשר איני יודע איך לקרוא להם בדיוק אבל הם לא מה שמתואר חבר לדעתי..

היא הייתה רק אחת הראשונה בחיי שהצלחתי להיות הבן אדם הכי טוב

הכי אמיתי הכי חיי בעצם, למעשה לא הרגשתי כך מעולם..

איתה הכל ניראה מושלם..אהבתי ואני עדיין אוהב כל מה שיש בה

אין פרט אפילו קטן שהיה רע או שנואה לגביה.

אני רעב באמת שאני רעב אפילו גוועה ברעב..אני לא מצליח לאכול שום דבר כל מה שנכנס יוצא עוד לפני שהוא מגיעה לגרון..אפילו מים איך שהוא הצלחתי לשתות כוס קפה שחור מה שמוזר שבלי סיגריה..כבר שבוע ניראה לי לא מעשן מה שניראה כל כך קשה בעצם קליל למדי אם יש לך תרצון האמיתי..אם להגיד תאמת הפסקתי בשבילה..דווקא בפעם שנימעס לה כבר להגיד לי להפסיק..פשוט החלטתי לבד..להפתיע אותה במובן כלשהוא..

אם להגיד תאמת..מוות זה הדבר שאני הכי חותר לכיונו כי באמת שכבר לא מרגיש שום סיבה לתפקד אם לא אלייה..

לחלום על דברים שהם לא איתה..להשקיע בחיי אם לא למענה 

הכל פשוט ניראה לא רלוונטי ביכלל..