מאז שדיברנו, דברים הסתדרו, באמת.
אולי זה גם בעיקר בגלל הספא שלקחתי אותו אליו.
פתאום הוא ראה השקעה כספית ורגשית והבין שאני לא משחקת פה.
פתאום אני מגלה יותר הבנה כלפיו.
והוא משתדל נורא, לפחות מנסה.
אני יודעת, שעכשיו שהוא יקבל תחנה חדשה, יהיה קשה. אני לא מתכחשת
למרות שהוא אומר שזה לא ישנה שום דבר.
זה בטוח כן.
אני אשתדל להיות סבלנית יותר בהתחלה
אבל לאחר מכן אני אדרוש את מה שמגיע לי.
אני לפעמים חושבת עם עצמי אם אני באמת אוהבת אותו,
נורא חסר לי הרגש העצום הזה שהיה טמון בי פעם
האהבה העמוקה והטהורה הזאת שהייתי מרגישה בכל חלק בגופי.
אני לא מרגישה את זה עכשיו
אבל אני אוהבת אותו, הוא חשוב לי, אני רוצה בקרבתו כל הזמן, אני מחכה שהוא רק יראה טיפת אהבה וזה עושה לי את היום.
יכול להיות שאני נורא משווה את הקשר הזה למה שהיה לי עם עדי
שהיה מפוצץ ברגשות מכל הצדדים
ושתינו בנות שיודעות להפגין.
יכול להיות שחסר לי העבודה שהוא לא שולח הודעות ואין מה שיגרום לי עוד יותר לרצות אותו
כי הכל פתאום בקו ישר, הכל מאוזן.
אבל אולי זה טוב אני לא צריכה דרמות בחיים שלי כרגע.
השאלה היא האם אני אוהבת באמת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
