נראה לכם שאני באמת רציתי להיות פה?

היום היה הלילה הארוך בחיי עד עכשיו . זה היה נורא . אני כל כך מבואסת . תיכננתי לדבר עם אלכס ולהגיד לו שאני רוצה לנסות שוב .

אז נפגשנו , וטיילנו לנו קצת ברחבי העיר , ופגשנו חברים . ואז- הלכנו לגן הקופים . שכבנו שם שנינו על הדשא ואני מנסה לחשוב על איך להגיד לו , עד שבסוף פשוט הוצאתי את זה , אמרתי לו " אלכס , תקשיב אני ... אני מצטערת על מה שאמרתי לך אז , ואני חושבת שאנחנו יכולים לנסות שוב . " הוא אמר שבשמחה , וכל הזמן הזה נפלה עליי מועקה כזאת . מעולם לא הרגשתי כזאת אומללות . ואז ישבו שם ושתקנו ואז הוא תפס לי את היד . זה לא היה לי נעים והרגשתי שאני רוצה להיות בבית , עושה שיעורים . אני לא יודעת למה הרגשתי לא נעים . כל הדרך חשבתי על העצבות שנפלה עליי , הוא ליווה אותי הביתה ואז שהתחבקנו הוא ניסה לנשק אותי ואני נמנעת . זה היה .. זה היה ......וואי , זה היה נורא . אני כל כך מעריכה אותו והוא חשוב לי ובלבלתי אותו כל כך . אז ישר העברתי אותו לחיבוק , ואמרתי לו שאני מטערת וקה לי ודיברנו . ישבנו שם בכניסה לבית שלי איזה 10 דקות ודיברנו על מה אני רוצה מעצמי והוא אמר שאני מבלבלת אותו ( בצדק) ואני הרגשתי כל כך עצובה . ההרגשה של לעשות למישהו רע , זה פשוט נורא . אני הרגשתי כל שנייה בערב הזה . כל שנייה עברה כמו דקה . הרגשתי כל כך מובכת כי ידעתי שהוא הולך לנשק אותי (או לפחות לנסות ) . אבל איך יכולתי ? איך יכולתי ? כל הדרך הזאת חשבתי כאילו אני נופלת לתהום ואין לי שום דרך לצאת ממנה . אז זהו , כאן נגמר הסיפור .