היום סימבה בן שנתיים

והוא קם מאושר והתרגש מאוד כי למרות שאת החגיגות בגן אנחנו עושים רק בעוד שבועיים, יש קופסה ענקית של עוגיות לחלק לילדי הגן. 

סיימון התעורר כמה דקות לפני שיצאנו, סימבה רק ראה שהוא קם מהמיטה ורץ לחבק אותו חזק חזק. 

כשיצאנו התהלכנו יד ביד, היום לא ממהרים ויש את כל הזמן שבעולם (עד 8 ועשרים), אפילו ישבנו כמה דקות על הספסל באמצע הדרך והבטנו במכוניות כמו שהוא הכי אוהב לעשות. עברו כמה מכוניות יפות ושני אוטובוסים, הכי מגניב שעבר מערבל בטון, וכמה שניות לאחר מכן גם טרקטור. זה כמו האסים של הכביש בשבילו. 

כשהגעתי לעבודה קיבלתי בוואצאפ מלא תמונות משמחות של סימבה עם חבריו בחצר המשחקים בגן, ממנצ'סים עוגיות שוקולד צ'יפ ענקיות כמו מכרסמים קטנטנים וחמודים. 

כעבור שעה הגננת התקשרה שאקח אותו כי הוא שלשל.

אז הגעתי בשיא המהירות, בדרך כבר הספקתי לעדכן את אמא שאולי נדחה את החגיגות בשבת, וכשהגעתי פניו הדומעות התחלפו בחיוך ענק, כאילו כל זה היה תרגיל ממוקד לנצל את יום ההולדת בכדי להיות עם אמא בבית.

ישנו צהריים ביחד כמו שלא עשינו כבר שנה. כשהוא קם הוא לקח את "מעשה בחמישה בלונים" והקריא לעצמו בשקט, אני התעוררתי כמה דקות לאחר מכן, צפיתי בו בהנאה כשהוא מעביר מהר דפים ועוצר בכל פעם שבום טראח לכמה שניות נוספות, זה האקשן בסיפור. וכשלאלון עף הבלון ברוח החזקה, סימבה מרים את הספר כאילו ממחיז איך הבלון עף למעלה למעלה - עד העננים. 

הדבר הכי משמח בילד זה לראות אותו גדל, כמו כן זה גם עצוב באותה המידה. 

מזל טוב ילד שלנו

אנחנו אוהבים הכי בעולם וכל כך כל כך גאים בך, 

פרי אהבתנו

הוכחה לכך שאהבת אמת מניבה את הפירות היפים ביותר

אתה מאזן אותנו בעולם הקשה הזה, מעיניך הכל נראה הרבה יותר פשוט והגיוני. כדורים, קוביות, חרוזים, מדבקות, מאפים מלוחים, עוגיות מתוקות, בלונים ומכוניות.