וואו הרבה זמן לא הייתי כאן..
לפני כמה ימים חזרתי ממסע לפולין. במילה אחת - מדהים. זה מה שאני חוזרת ומשיבה לכל מי ששואל איך היה. אבל ביני לבין עצמי, עוד לא סגרתי מעגל, עוד לא עיכלתי, עדיין לא הצלחתי לקלוט איך בכל האינטנסיביות הזו דרכתי איפה שבני עמי נרצחו. ועכשיו אני מרגישה כאילו נחתתי לשגרה לא הגיונית, הכל נשאר בדיוק כפי שהיה, כאילו מעולם לא עזבתי לשבוע. וזה רק מעיק, ואין דרך לחמוק מזה. ואני רק רוצה כמה ימים לנוח ולהירגע מכל הזוועות.
ואני נזכרת בעוד חוויה עוצמתית שחוויתי לפני כחצי שנה. הגדנ"ע.. טוב, הנושא לגמרי אחר והעוצמות שונות לחלוטין. אבל שתי החוויות הן בעלות השפעה רבה כלפיי. ואני מנסה להיאבק בכל כוחי כדי לא לשקוע בתוך כל השגרה המציקה הזאת ומנסה להיאחז בדברים טובים, באנשים שאני אוהבת.
וכרגע, אני רק מקווה שזה ישתפר. והחיים ממשיכים, למה שיעצרו? ואני רק מנסה להבין איך אפשר אחרי כל הטירוף הזה?
ועכשיו, הגוף מדבר במקומי, חולה. האמנם?
והיום יצא לי לחשוב, אולי קצת יותר מדי.
מה הסיכוי שזה באמת קורה?
ואיך מכולם, אז דווקא אני?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
