שום דבר רע לא קורה אבל למה זה מרגיש כמו השקט שליפניי הסערה , הריקנות הזאת הריקבון פשוט לא נעלמים להיפך הכל בסדר הכל מצויין אני תחת שליטה על החיים שלי , אחרי כל השיט הזה הוצאתי את עצמי מהכל והנה אני מגשים את כל הדברים שרציתי כל מה שנחשב ל"נורמאלי" בימינו אני עושה , הלימודים העבודה הזוגיות המשפחה הכל מחזיק תחת שליטה הכל במגמת עלייה , אז למה אני מרגיש שהלב שלי עוד רגע יוצא כבר מהגרון האם זה לא מה שרציתי ? להיות נורמאלי לא להיות שונה להיות משעמם וחלק מהזרם ? זה עדיף על הבדידות הדיכאון והכאוס לא ? אני רק רוצה לדעת במה טמון השקט שלי , ההישגים שלי לא אומרים לי הרבה אם אני לא מסופק כי אני רוצה יותר ואני ישיג יותר השאלה האם זה כבר שווה את זה ? מה אני מנסה להוכיח ולמי ? כי אם זה מה שנקרא החיים השקטים והטובים אני רוצה להקיא מהם אבל כבר נקשרתי

ולא מתכוון להפסיק משהו עד שלא סיימתי אותו .

אני לא יודע אם אני רוצה שהזמן פשוט יעצור או יטוס שנים קדימה כי אני לא רוצה לבזבז אותו ואני לא מבזבז אותו פשוט הרגשה מוזרה , למה זה כזה קשה להבין מה אני רוצה באמת גם עם לא יקבל את זה , ואוליי זה לא משנה ואין מה בכלל לחשוב על זה רק על מה שכן השגתי ואם ככה למה זה לא מספיק שוב. למה כולם מסביב מרוצים ממה שיש ולא אכפת להם לשרוף ככה את הזמן והחיים שלהם , כמה עוד יגיד לעצמי שזה מה שאני תמיד רציתי , כרגיל האדם תמיד יחפש את מה שרע בלי להתרכז בטוב שיש ואני מודה למה שיש לי פשוט מאוד משהו נשבר בעבר , ולמרות שאין מה לתקן את העבר רק להתרכז בדרך קדימה ולהשתפר אני עדיין מוצא את עצמי בעבר ולאט לאט מבין I was broken from the start .

ואוליי טוב שככה אחרת לא הייתי פוגש את אותם האנשים שעיצבו אותי למי שאני לטוב או לרע החיים ימשיכו, נשאר רק הפעם לעשות את החלטות הנכונות והעיקר להבין שזאת רק ההתחלה .

וקצת מוזיקה לסיום , חג שמח עולם .