my REAL world

קטע מתוך 7 לילות, ידיעות אחרונות שנכתב ע"י חנוך דאום.

משהו די מצחיק שרציתי שתקראו... סתם שיהיה מעניין :]

1) יום סגרירי. אתה נוסע בדרך ורואה את השלט המשונה הבא: זהירות רוח צד (וואלה, יש רוח צד? אני מבטיח להיזהר מזה, רק קודם שמישהו יסביר לי מה זו לעזאזל רוח צד, ועל איזה צד מדובר?)

2) אותו יום סגרירי. אתה נוסע בכביש ולפתע רואה שלט נוסף: זהירות אבנים מתגלגלות (טוב שאתם מעדכנים שאבנים יכולות להתגלגל עליי. מאוד יעזור לי להרגשת הבטיחות הכללית. יש לי גם המון מה לעשות בנידון).

3) שעת ערב. אתה בסופרת מחפש שמפו שמתאים לך. המוכרת ממליצה על אחד. בבית אתה רואה שכתוב עליו: שמפו לשיער פגום ( תודה, כי באמת הביטחון העצמי שלי היה גבוה מדי בעת האחרונהת כך שההשפלה הזאת באה בדיוק במקום).

4) שעת צהריים עצלה. אתה עומד בתור בדואר, בבנק, במשרד הפנים. מישהו מגיע ושואל: אתה אחרון? (לא, האמת שאני שלישי, אני סתם עומד פה בסוף השורה. מין פטיש כזה).

5) שעת ערב מאוחרת. אתה צופה בסרט קולנוע. על המסך הגדול מישהו אומר לבחורה יפה שהוא רוצה לצאת איתה. היא אומרת לו "ניפגש מחר בשבע". הוא מיד מסכים (אף פעם אין להם סידורים? אף פעם אין מחויבויות קודמות? תמיד השעה הראשונה שאחד הצדדים מציע מתאימה לצד השני?).

6) יום ערפילי. אתה יושב בביתך ומנסה למחוק הודעת אס-אם-אס. לפתע קופצת אזהרה: האם את בטוח שברצונך למחוק את ההודעה? (לא, איני בטוח. אפשר וגרדה לי האצבע ולכן לחצתי על מחיקה).

7) שעת בוקר רוגזת. אתה מטלפן לספק שירות כלשהו כדי להתלונן. לאחר שנתקלת בסירוב אתה מתעקש. מהצד השני אומר לך נציג השירות את המשפט המבאס הבא: אני אבדוק את העניין עם המנהל שלי (אם הכוונה לשים אותי על ממתינה שתי דקותל ולחזור עם אותה תשובה בדיוק, והרי זו הכוונה, תגידו עכשיו, כי חבל לי על הזמן).

8) שעת דמדומים. אתה בסופר, מגיע לקופה. המוכרת מיד יורה: אתה רוצה לשמוע על המבצעים? (כן. אני נורא רוצה לשמוע על האופן שבו אתם מנסים להיפטר מחבילות הטישיו הללו, ומקלמרי הספיידרמן. אני גם נורא צריך את זה, וזה שהגעתי על הקופה בלי לחשוב אפילו לחפש כאלע, זה עניין מקרי בלבד).

9) בוקר שישי. העוזרת תכף מגיעה. אשתך פונה ללב שלך: תוריד את הזבל, לא נעים (אכן, איזו צורה יש לזה שהעוזרת תמיד מגיעה לבית מבולקן? כך לקבל אורחים?).

10) שבת בערב. חבר שלא נוטה לפרגן מגיע אליך הביתה. השמנת קצת? הוא שואל (לא, לא השמנתי. פשוט הקטנו את הבית).

11) בוקר משרדי. אתה מנסה להדפיס מסמך, לפתע יש הודעת מחשב שקופצת למסך: המחשב לא מוצא את המדפסת (המדפסת כאן לידך, אדון מחשב. כבר שנתיים וחצי היא כאן לידך. שני סנטימטר ממך, על אותו שולחן. אולי אם תהיה פחות מרוכז בעצמך תוכל לשים לכך לב).

12) שעת ערבית. אתה יושב על הכיסא החשמלי של רופא השיניים. בשלב מסוים הוא שואל: אתה רוצה שנעשה גם צילום של השיניים האחוריות? (רוצה? משתוקק, אחרת איך תוכל לתקוע לי עוד רבע סתימה בארבע מאות שקלים, על השן בינה האחורית שרק אלוהים יודע אם היא באמת קיימת?).

13) יום מצונן. אתה מגיח לרופא עם צינון ושיעול. הרופא בודק אותך ואומר: יכול להיות שזה איזה וירוס (כן, באמת יכול להיות. גם אני חשבתי. בגלל זה באתי לשאול אותך דוקטוב, בוקר שבע שנות רפואה וארבע שנות התמחות, מה יש לי. כדי שתגיד לי אם זה וירוס, לא כדי שתגיד לי שיכול להיות שזה וירוס).

14)שעת ערב מייגעת. מוכרת טלמרקטינג מנסה למכור בטלפון מוצר מיותר. זה מוצר מצוין שמצריך תחזוקה קלה ביותר, היא אומרת (תחזוקה קלה זה אומר שאם הוא מתקלקל אין שום דרך לתקן אותו, נכון?).

15) יום שרבי. אתה בסוכנות רכב. נציג השירות נחוש למכור לך את הדגם החדש. יש ברכב הזה רכיבים שעומדים בתקן צבאי הוא מציין (וואלה, טוב שאתה מעדכן. באמת תכננתי לפשוט על איראן בנובמבר).

16) יום גשום. אתה נוסע לאט, בחסות הערפל. לפתע ערס טיפוסי צועק עליך ותוהה בקול: מי נתן לך רישיון? (משרד החוץ. כולם מקבלים רישיון ממשרד הרישוי, אבל לי, רק לי, הייתה קומבינה אחרת).

17) ערב דביק. אתה מטלפן לנציג יס כדי לבדוק למה יש שלג על מסך. נציג השירות שואל בעליצות: בדקת שהממיר בשקע? (לא, ראיתי שאין קליטה, ומיד טלפנתי אליכם כדי להמתין שעה בתור לאיש שירות שיודיע לי שהממיר צריך להיות בשקע).

18) בוקר אביבי. אתה מגיע לעבודה מסופר. אנשים מקבלים את פניך בשאלה המיותרת: הסתפרת? (לא, השיער נשר לי בדיוק בצורת פטרייה).

19) יום קשה. ידיד מהעבודה קיבל דום לב. אתה חולק את העניין עם חבריך ששואלים: דום לב, ככה פתאום? (לא, לא ככה פתאום. התקשרו קודם ממד"א להודיע שהם באים, ורק אז הוא קיבל את הדום לב).

20) ערב סביר. אתה נכנס עם זוגתך למסעדה. המארחת מביטה בכם ושואלת: כמה אתם? (117, מעניין שלא שמת לב).

אין חדש.

יש ממש הרגשה של חופש באוויר. בקושי לומדים והרבה חזרות.

אני רוצה כבר חופש! ואני עוד יותר רוצה לקבל את העבודה הזאת כבר!