פוסט סיכום שנה, כן, כי חייבים.
אני אוהבת פוסטים כאלה... (:
אז מה היה?
צופים, כיתה ט', שנה מדהימה, באמת מדהימה.
עם כל כמה שהרגשתי לא מחוברת לצופים וזה מה שגרם לי לפרוש בכיתה ח',
החזרה בכיתה ט' באמת הייתה שווה את זה,
הטיולים, המדריכים, ההתנסויות, היה מדהים.
חיפושי בית,
עם כל הידיעה שאני הולכת לעזוב את אבן יהודה, המקום שגדלתי בו,
לעזוב את החברים שלי, המשפחה השנייה שלי, בשיא הרצינות.
לעזוב כל מה שהיה לי ולהתחיל דף חדש וריק במקום חדש ולא מוכר.
אז מצאנו בית, קנינו בית, נבנה הבית,
אבל בועז יונה, וכל מילה נוספת מיותרת. [ומי שלא הבין- תתחילו לקרוא עיתונים או לראות חדשות]
וכמה שכבר חפרתי על זה, הייתי אמורה לעבור ב-30.11
כן, לפני חודש בדיוק.
אם יש משהו אחד שבאמת חיכיתי לו כל כך הרבה זמן זה הבית הזה,
סוף סוף בית, ואני עדיין מחכה.
היום הכי מדהים שהיה בשנת 2007- היום הולדת שלי.
לא משנה מאיזה כיוון תקראו את המשפט הזה- הוא נשמע שחצני, אני יודעת.
אבל זה היה יום מדהים, לאו דווקא בגלל היום הולדת שלי.
זה היה בטיול השנתי, הגעתי לבית ספר, כמובן באיחור, ועוד לטיול שנתי- הכי מתאים לי.
במהלך היום עצמו היה פשוט כיף, אבל הכיף האמיתי התחיל בערב,
שתי הפתעות שאחת מהן לא כל כך הייתה הפתעה (המסיבת הפתעה...),
ועוד אחת שהיא באמת הייתה הפתעה מפתיעה.
3>
ילדתי, לא ילד, עדיין לא.
ילדתי את צביציק הציסטה.
ניתוח ראשון שלי ובתקווה שגם האחרון.
פרידה, פרידה מהאחות הכי מדהימה בעולם, שני. 3>
זה היה שישי, פעם בשבועיים, ופתאום זה נגמר,
בהתחלה לא היה כל כך ברור למה, אבל לאט לאט מבינים.
היה קשה להתרגל מחדש ולהבין שאני אראה אותה רק פעם בהרבה זמן,
אבל כמו שאמרתי, שני היא האחות הכי מדהימה בעולם ולמרות שאני לא רואה אותה כמעט,
אני עדיין הכי אחות שלה בעולם ואני אוהבת אותה כל כך הרבה!!
סיום כיתה ט', סחנה- פרידה ממחזור נ"ח.
וכל מילה נוספת מיותרת.
הריב האמיתי הראשון שבאמת היה לי כל כך עצוב בעקבותיו,
מי שזוכר אותו- זוכר, ומי שלא- לא.
אני לא מתכוונת לחזור לדבר על זה אני רק רוצה לומר לך כמה אני אוהבת אותך ספיר שלי,
ואני הכי שמחה בעולם שיש לי חברה מדהימה כמוך למרות שאני כמעט שלא רואה אותך... 3>
פוסט פרידה שאני כל פעם קוראת אותו מחדש ומתרגשת,
יש מצב כבר קראתי אותו 10 פעמים, ובכל זאת, עדיין לא עדכנתי את הכותרת והיא תקועה עם שגיאת כתיב. ><
בשנה האחרונה הכרתי כמה אנשים כל כך מדהימים,
שאני לא רוצה להזכיר כאן שמות כי אני מפחדת לשכוח מישהו,
אבל אני רק רוצה להגיד שאני אוהבת את כולכם כל כך. 3>
[מי שאני מדברת עליהם זה כל אנשי הצופים וסמינר מדצי"ם אחד שהייתי בו]
באמת אנשים מדהימים, אחד אחד. 3>
שונא את הבית, אוהב את הטבע, חלוץ הנהגתי 007.
כי אלה פשוט היו עשרה ימים מדהימים ביותר.
המשבר הכי גדול שאיי פעם עברתי,
לא בדיוק אני עברתי אותו, ועדיין- למרות שעבר הרבה זמן,
כשנזכרים בזה, התחושה נשארת אותו הדבר.
מזל טוב, by the way.
לעזוב את חוג אומנות, וזה עדיין חסר, למרות שאני במגמת אומנות.
נכנסתי לחוג לפני שלוש שנים בערך, הפסקתי ללכת השנה,
הפיסול, זה מה שחסר לי.
אולי כי כשפיסלתי זה הרחיק אותי מהכל, אהבתי את זה.
התחלת הדרכה, אני מדריכה לבד ד' בנות.
אני עדיין מתלבטת אם לבקש עוד מדריך/ה, נראה לי שאני פשוט אשאר לבד.
צוות ד'ורד'יא שליטה. (:
התחלת לימודים ברופין.
נכנסתי לבית ספר גדול בלי שאני מכירה אף אחד,
היה קשה להסתגל ואני עדיין בשלבי הסתגלות.
הכל ממש שונה בשבילי, אבל בסדר לי.
לא הכי טוב בעולם, אבל גם לא רע בכלל, אז בסדר.
הכרתי כמה אנשים נחמדים שהופכים את החוויה להרבה יותר קלה ונחמדה. (:
שביתה של בערך חודשיים.
אני חייבת להגיד שאני ממש לא מתלוננת, השביתה באה כל כך בטוב,
בזמן הכי לחוץ בשנה מבחינת צופים- לימודים.
ומה יהיה?
יהיה טוב.
אני יודעת שייקח לזה הרבה זמן לקרות,
האמת שרק לאחרונה הבנתי שייקח לזה הרבה זמן לקרות,
מכל הבחינות,
אבל אני יודעת שזה ייקרה,
ובסוף, בסוף יהיה טוב.
[אופטימיות- משו.]
ושלכולם תהיה השנה הכי מדהימה וכיפית בעולם. 3>
מוריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
