ההרגשה הזו כשהדמעות עומדות בגרון ואתה לא יכול להוציא אותן כדי לא להראות שקשה לך

למה באופי שלי , הכל חייב להיות קיצוני ? אני מרגישה הכל חזק מדי. אין חסינות לדברים האלה ? אני רוצה להרגיש, אבל ברמה פחות חזקה ויותר מאוזנת. ואז אתה שואל אותי מאיפה באים לי כל הקטעים האלה , אני נקשרת אלייך נורא ואתה עוזב לשבועיים. ואז אני בוכה, ואז אני כועסת שאף אחד לא מבין כי הכל מתנהל רגיל כאילו לא קרה כלום וזה באמת ככה ! 

האם אני חזקה מספיק כדי לעבור את זה? האם אני חזקה מספיק כדי לפתוח דף חדש?

אני מהססת כי אני מפחדת לאבד את מה שיש לי? או בגלל שאני מפחדת להתחיל מההתחלה?