ואני מנסה לצבוט את עצמי, אולי כל זה היה סיוט

ושוב פעם זה צובט בלב כי זו המציאות
והחיוך שלי כבר לא חיוך, זה סתם עוד קו עקום
יש בך הכל ובלעדייך אין לי כלום

עם כל החום שלי נשארת קרה, אפילו לא בכית

אני הולך ממך רחוק עכשיו - זה לא כואב כשלא רואים
ורק רציתי להודות על שמילאת לי את החיים
יש רגעים אני מבין שכל זה באמת נכון
ואז אוכל את הלב למרות שאין לי תיאבון
אני יודע שנולדתי מנצח, לא הפסדתי בחיים
אבל איך לעזאזל מנצחים געגועים?
ליבי יפסיק לפעום אם יש שם מישהו במקומי
אך אני לא כועס עלייך, אני כועס רק על עצמי