Only Zohar =]

פתחתי את העיניים הבוקר, שוב, הסתכלתי במראה, התלבשתי, התאפרתי

כלום לא היה שונה, כמו כל יום שגרתי, שבו אני עושה דברים כדי להעביר את הזמן

כדי לא להשתעמם, לפעמים יש לחץ, לפעמים רגוע, אבל תמיד הכל נשאר קבוע.

צופים, בית ספר, טיפה חברות ומצבי רוח שמשתנים לפי השעות והדקות.

פתחתי את העיינים הבוקר, שוב. ושוב.. כלום לא היה שונה.

אותה הרגשה, שמעיקה כבר זמן, אותה הרגשה שלא מרפה.

ריקנות. לא עצובה, לא שמחה, לא מרגישה!

פתחתי את העיינים הבוקר, שוב. ושאלתי.. האם הפעם יקרה משהו מיוחד?

אבל לא.. זהו סוף של יום נוסף, שבו העברתי את הזמן ותכננתי מה יהיה מחר

כשאני יקום שוב.

זה היה יום נוסף, שלא קרה בו שום דבר מיוחד, שלא שמחתי, או בכיתי...

שרק דיברתי, חייכתי, שתקתי, הבטתי.

זה היה יום נוסף, ששאלתי בו שוב. מתי יקרה משהו מיוחד? מתי?

ולא שאני לא שמחה שכל יום אני מתעוררת מחדש, פשוט חבל שככה הימים עוברים, חולפים

והזמן מבוזבז.

-זוהר-

פוסט דפוק.

ושוב רע לי,

אבל הפעם אני יודעת את הסיבה

כל כך קשה להתבטא

כי אתה לא תבין, אם לא תהיה באותה הסיטואציה

ואני לא רוצה רחמים

רק רוצה שיעברו ויחלפו הימים.

רוצה להתרחק, להעלם, למצוא מקום חדש

רוצה לקום בבוקר ולדעת שלא יהיה עוד יום כל כך כל כך מטופש

שאני לא ירגיש רע עם עצמי

שאני לא יצטרך לרצות אפחד אחר

שעל העין לא תעמוד לה טיפה כדי לפרוץ בבכי.

ושכל זה יגמר.

אני מקווה שיהיה טוב, אני יודעת שיהיה

השאלה האמיתית.. היא מתי זה יקרה?