הבנתי שכדי לשרוד בחיים
צריך להיות עצמך
להנות מהחיים
לשמוח.. בקיצור להיות אופטימים.
אבל לא יותר מדי.. להיות מציאותים. לשמוח ברגעים הטובים, להיות עצובים כשצריך ואז לחזור לשגרה..
כן שגרה.. וצריך לשבור אותה מדי פעם.
אבל לא ליצור שגרות חדשות, שמתי לב שזה עושה לי רע.
במיוחד כשאני מתרגלת אליהן.
החסימה הזאת שהצבתי לעצמי בחיים, מועילה לי לפעמים..
לפעמים אני מתה להרוס ולהשמיד אותה. אבל אז אני תמיד נזכרת בסוף.. כמה טוב שלא עשיתי את זה.
עברו שנתיים.. אבל היא עדיין מועילה לי. כלום לא ירפא אותה.. לפחות לא בזמן הקרוב.
הלחץ הזה בסוף יהרוג אותי.. לפחות למדתי טיפה איך לשלוט על העצבים שלי.
אני גאה בעצמי בזמן האחרון. אני חזקה.
ולא איכפת לי מה חושבים עלי כולם.. העיקר שהקרובים שלי יזכרו מי אני ויאהבו אותי כמו שאני
ולמי שזה לא מתאים.. שישנא אותי או שפשוט ילך.. אני בטוחה שאני ישרוד גם בלעדיו.
הכי חשוב הוא תמיד לזכור שיש חיים מקדימה.. וכמה שהם ארוכים אם נשב שם לא נתקדם לשום מקום.
אם נלך אני בטוחה שנגיע רחוק. אז למה להתעכב?!
אופטימיות זה גוד!
always look on the bright side of life
-זוהר-
only zohar
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
