Only Zohar =]

קיוותי ואני תמיד מקווה לטוב.

אני אופטימית.. כשאני מדברת על פרישות, על מוות ועל בריחה אני תמיד יודעת שזה סתם עניין רגעי אבל שזה יעבור.

אני כבר לא יודעת אם להפסיק להאמין?

אני חושבת שהלב שלי כבר מזמן וויתר.. ושאיבדתי את התקווה שלי.

אני באמת רוצה לברוח ולפרוש, אומנם לא למות אבל בהחלט להתחיל חיים חדשים.

הפחד היחיד שלי זה שאני ישאר לבד, כי בדרך "לפסגה" איבדתי את כל החברים שלי..

הכרתי אנשים אחרים ואת החברות הטובות שלי שתמיד איתי.. אבל זה לא אותו הדבר

אני יודעת שהכל יהיה שונה ואחרת.. התרגלתי לשגרה מסויימת שעשתה לי טוב אבל עשתה לי הרבה יותר רע.

אני רוצה להתחיל בחיים חדשים כאילו זה לא קרה.. אבל הפחד הזה. זה מה שמפריע לי.