עדיף לחלום ולא להגשים מאשר לא לחלום בכלל

השבוע סיימתי את הקורס שלי

היה מדהים.

עכשיו אני מתגעגעת.

חיכיתי לרגע הזה כ"כ הרבה ועכשיו כשזה נגמר, אני עומדת להתחיל את דרכי החדשה בצבא, והחברים מהקורס רובם יצטרפו אליי רק בעוד כמה חודשים, ואני מפחדת, ומתרגשת, וקשה לי ואני עצובה.

עצוב לי כ"כ להיפרד מהם, מממש לא חשבתי שזה יהיה ככה. אני כל היום חושבת עליהם. לא ידעית שנקשרתי אליהם כ"כ. לקחתי אותם כמובן מאליו. אוף.

ועכשיו אני גם עוד יותר עצובה, כי אני מרגישה שאני נפרדת מהחברות הקודמות שלי, אני מרגישה שהגיע הזמן לוותר עליהם, ושאין לי אומץ.

אני לא יודעת אם אני מסוגלת לוותר. אני חושבת שחלק מהן כבר וויתרו.

הגעתי למסקנה חורצת וחשובה מאד:

אין לי בעיות חברתיות. וכלה שנים האלו שהיו לי- זה היה רק כי נדבקתי באובססיביות לאנשים הלא נכונים. ואני לא יודעת אם בכלל הייתה לי ברירה אחרת.

הן תמיד היו שם, תמיד יכלתי להיתלות עליהן, זה תמיד היה קשה וכ"כ התרגלתי לדחייה שכל שאיפתי בחיים הייתה לתקן את זה. זה כבר לא ככה.

מאז שהגעתי לצבא רק יצרתי לעצמי חברים חדשים בכל מקום, אפילו בקורס, באווירה ועם האנשים שהכי קשה ליצור איתם חברות- הצלחתי. אני לא רואה סיבה שאני לא אצליח דווקא עם הבנות. ועובדה. אז המסקנה היא שהבעייה היא לא אצלי, היא בהן, או שאולי הבעייה טמונה בעבר המשותף שלנו. אני לא יודעת. אבל אני מפחדת.

עכשיו כשהגעתי למסקנה הזאת אני מפחדת לוותר. אני ידועת שאני צריכה, כי אני יודעת שאני אמצא חברים חדשים ואני יודעת שכבר סבלתי מספיק דחייה מהן ושכל רגע שאני ממשיכה להשלות את עצמי הורג את מה שאני משיגה בחיים. אבל אני לא בטוחה שאני מסוגלת.

עושה לי כ"כ טוב לדעת שאני מסוגלת לרכוש חברים חדשים, ועושה לי כ"כ רע לדעת שאני צריכה לוותר על הסיכוי להשיג את החברות שתמיד רציתי בבית.

כל האנשים שפגשתי מהבסיס שאני אגיע אליו עוד שבוע וקצת כ"כ נחמדים, אני רואה עליהם כזה פוטנציאל מדהים להיות החברים הכי טובים שלי, וזה כנראה גם יהיה ככה, זה כ"כ עצוב ושמח בצורה הזויה שכזאת.

אוף. אני מתגעגעת. וכל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות אחרי יום ארוך מאד של לימודים נוראיים ולשכב במיטת יחיד הקשה  ולעשות צחוקים עם החדר שלי מהקורס.

אני אפילו מתחילה להאמין שאני אמצא חבר ממש בקרוב ושמישהו מסוגל לאהוב אותי. וזה ההרגשה הכי מטורפת בעולם.

(אתמול קלטתי שאני מתאהבת במישהו. זה הכה בי כ"כ חזק. היום לא הספקתי לחבק אותו לשלום, והפעם הבאה שאני אראה אותו תהיה רק בעוד שבועיים. אני כ"כ מתגעגעת. הלוואי שגם הוא.)