אנחנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו יותר טובים אחרי שנתחתן.אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו.
אחר-כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם.
אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג שלנו יצליח
יותר,
כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה
בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל
מקרה.
מישהו פעם אמר: "במשך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמיתיים" היום אמורים
להתחיל עוד מעט,
אך תמיד היה מכשול אחר. בעיה שעליי להתמודד איתה, חוב שצריך לשלם, אז החיים
אמורים להתחיל.
עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם החיים שלי."
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך לכך.
יהיה טוב אם תשמור כל רגע שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד
ששווה לבלות את זמנך איתו,כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף-אחד.
לכן תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד יום שישי בערב או יום ראשון בבוקר, עד הקיף, עד הסתיו, עד החורף
או האביב.
או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר.
האושר הוא דרך, לא גורל.
"תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף
תאהב כאילו אףפעם לא פגעו בך
ותרקוד כאילו אף-אחד לא רואה אותך.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
