כנראה שזה הזמן, הזמן לשאלות הגדולות, ה"חשובות" כביכול. שאלות שאני צריכה לשאול את עצמי, מה אני, מי אני, במה אני מאמינה, ומה הטוב והרע בעיניים שלי, איפה חציית הגבול, והשאלות שאחרים שואלים אותי, מה אני רוצה מהחיים האלה, מה אני מפיקה מהם, מה אני רוצה לעשות עוד שנה וחצי, מה אני רוצה ללמוד
ובינתיים אני לא גיבשתי את התשובות לשאלות הרבות האלה, ואני בגבול, אני לא יודעת מה זה טוב, מה לא טוב, איפה הקו האדום.
ובמיוחד משהו שמפריע לי- האמונות, מה שמלווה אותי בחיים, אני לא יודעת אם אני מאמינה בך אלוהים גדול שלי, הנה אמרתי את זה, אולי לא בקול רם, אבל כתבתי את זה. איפה אתה עכשיו? מרחף מעל כולנו ומעניש אותנו על הטעיות שלנו? איפה הצדק בעולם? הוא אמור להיות בידיים שלך, אלוהים שלי. אבל כפי שזה נראה, אתה מזמן זרקת אותו לצד, נתת לנו לטפל בזה, בני תמותה.
אני מנסה לגבש את האידיליות האישיות שלי, את החוקים שלי, אבל זה לא מצליח, אני פזורה בכל מקום, בינתיים הולכת לפי מה שמתחשק לי,
ות'אמת, זה לא מרגיש טוב, אני מרגישה אבודה, מנסה להבין את הקשר ביני לבין שאר בני האדם שמסתובבים סביבי
אני מנסה להבין למה אני צריכה שיהיה קשר ביני לבין כולם
לפעמים הכל מרגיש לי לא אמיתי. ובעצם, איך אמיתי אמור להרגיש?
ובמיוחד, למה, אבל למה אני ממשיכה לשאול את השאלות האלה, זה מחפרנת את עצמי לאט לאט.
משהו קורה לי ואני לא מבינה, אולי זה נקרא להתגבר, אבל לי זה יותר מרגיש כאילו אני הולכת אחורה משום מה, אני לומדת את הסביבה ואת עצמי הכל מחדש.
ולחפירה מסוג אחר- הקשר שלי עם הדבר שדווקא עוזר לי להרדים את המחשבות, ולהוציא רגשות, מה שגורם לי להרגיש שהקיום שלי מוצדק ואף תורם באיזשהו מובן- הקשר שלי איתו מדכדך לאט לאט, האומנות, פעולת היצירה, מתנתקת ממני, אני פיזית לא מסוגלת להרים את המברשת, העט המזלג מה שזה לא יהיה, אני מפחדת מזה, אחרי שכל שנה, אני מעלה את הציפיות שלי מעצמי, וכל הלחץ שכלול בזה כרגע- לקבל את הציון שמגיע לי, ליצור עבודות טובות ואיכותיות בכמות גדולה ובזמן קצר, ובמיוחד שאוניברסיטאות יאהבו את זה, כי זה העתיד שלי, זה כל כולי. ואולי זה מה שהורס לי את פעולת היצירה.
וגם העובדה שאני יודעת למה, לא עוזרת לי להתגבר על הפחד, בינתיים אני ישאיר את המחברות והמברשות והצבע בצד, הכל צריך לנוח לתקופה, הדבר היחידי שאני יכולה לעשות עכשיו זה לצלם, לכן זה בא בזמן ממש טוב, חוזרת לישראל עוד יומיים.
ובזאת סיימתי עם חוסר ההגיון והחפירות הרבות ,
תאיר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
