כולם יכולים ואני לא.

פעם ראשונה שאני מרגישה ככה. אני חושבת לפחות.

המוח ריק אין לי על מה לחשוב.

אני אפילו לא יודעת על מה אני הולכת לעשות ת'פוסט הזה.

אני סתם בוכה עכשיו ואין לי מושג מה.

אני ילדה מגעילה, לא נחמדה, סנובית, ואין לי על מה אפילו להיות סנובית.

בא לי לתת לעצמי 2 סטירות מצלצלות, למה אני לא ילדה רגישה שיודעת לתת עצות,

לומר מילים חמות?

כי אני ריקנית.

ואני כותבת וכותבת.. ועל מה אני כותבת?

ואל תקראו את הפוסט הזה מצידי.

כי מה? לא אכפת לי בכלל שלא תבינו. לא תמיד כולם צריכים להבין ולדעת הכל.

צאו מהבועה הזאת. טיפשים.

אז עכשיו- צאו מפה. לא מעניין אותי תקראו.. לא תקראו.

יופי. עכשיו מה? הא? אני עצובה, ולא טוב לי, ולא כייף לי, ולא ולא ולא.. אז?

מישהו יבוא ויעזור לי?

האמ.. לא. (למעט אילנה.. )

כה אה?

באסה.

ותפסיקו לחפש קשר בין הכותרת ל..

-הדר הסנובית-