החיים הם כמו שניצל

לפעמים כשבנאדם מדבר אלי ואני מתעצבנת אז אני לא תמיד מוציאה את הזעם שלי עליו.

אבל אני כן חושבת על כמה שהוא מרגיז בראש.

למשל היום מישהו דיבר אלי והתחיל לעצבן אותי עם השטויות שלו. (יש הרבה שידעו מי זה*)

בכל מקרה אני כרגיל כדי שיבין שאני לא מעונינת בשיחה המטומטמת שלו אז אני מנסה להיות אדישה אליו.

אבל ממש קשה לי להיות אדישה. דוגרי אני ממש לא הבנאדם להיות אדיש. אם מישהו טוען שאני כן אז או שהוא לא מכיר אות מספיק

או שהוא לא יודעת מה.

ואני לא מבינה למה אני מתעצבנת כלכך ממנו. פעם ממש היינו חברים טובים כאילו. אבל עכשיו הוא פשוט עולה לי על העצבים!

ואני יודעת שזה נשמע ממש כלבתי :/ אבל אני פשוט כל פעם שאני מדברת איתו זה כאילו הוא צוחק עליי בפנים

וזה פאקינג מעצבן אותתתתתתתתתתתי!

אני פאונטה לפוסט פשוט רציתי לציין את זה.

גם אין פואנטה לכותרת פשוט התחשק לי לשים אותה.