רשימות

אני והאגו שלי רוקדים סוגשל ריקוד קלאסי כזה איטי ומאיים, הוא לא מניח לי ואני לא מניחה לו, הדם שלו נוזל לי על האצבעות ומלכלך לי את הבגדים. אם אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים הרי שלי אין אב בשמיים ואין על מי להישען בכלל. אני נשענת על האגו הבוגדני שלי אבל הוא כל הזמן מועד. 

ומעבר לו, מה יש מעבר לו? אסופה של תכונות, אסופה של הדים הולכים ונחלשים מצפירתו האחרונה של צופר ערפל מקולקל? יש פחות ופחות, זה בטוח. 

ישרא נראה כמו דטרויט, לכתוב פה זה כמו לשמוע את ההד של עצמך בתוך כנסיה נטושה שצמחים התחילו לבצבץ בסדקים של האבנים שלה