אני מתגעגעת לאיך כ"כ... =/
איך זה שאתה היחיד שגורם לי להרגיש כ"כ מיוחד ושונה?
איך זה שבכל פעם שאני רואה אותך הלב שלי מתחיל לפעום כ"כ חזק...
איך זה שבכל פעם שמזכירים את השם שלך אני ישר חושבת מתי אני אפגוש אותך שוב?
איך זה שכשאני יושבת בחדר וחושבת עלייך אז אני לא מצליחה להתרכז בשומדבר? לא בשיעורים, ולא במוזיקה, ולא בטלוויזה?
למה הלב תמיד מתאהב במה שהראש יודע שאסור?
עם אני יודעת שאתה אפעם לא תיהיה שלי למה אני ממשיכה לאהוב אותך?
למה אני ממשיכה להתעקש על דבר אסור? דבר שהוא בלתי אפשרי?
זאת הולכת להיות אהבה עד בכי, עד כאב, עד מוות.
מי לימד אותך להיות כזה?
מי לימד אותך לתמוך לצחוק לחייך?
מי לימד אותך להיות מי שאתה?
-אף אחד-.
אתה לימדת את עצמך והעברה לכולם שיעורים.
גמאני רוצה לקבל שיעור כזה.
שיעור שילד אותי איך לתמוך בך, לצחוק איתך, לחייך איתך, לאהוב אותך.
למה אני מתחילה להרגיש שאתה שוכח אותי שאתה מנתק איתי קשר בכוונה?
זוכר איך הכל התחיל?
הכל התחיל כ"כ מהר הפכת לידיד הכי טוב שלי תוךכמה ימים ידעת עלי הכל והיה לנו כ"כ כיף ביחד.
היה כ"כ נעים לפגוש אותך בהפסקות, לראות את החיוך המעודד שלך.
להרגיש איך הידיים שלך מחבקות אותי בכזה חום.
למה אני מתחילה להרגיש שאתה לא מעוניין בקשר איתי יותר?
למה אני מרגישה שאתה משקר לי למרות שאתה אומר אמת?
למה אני חושבת שאתה בכוונה לא מתחבר רק כדי שאני לא אתחיל בשיחה שסביר להניח משעממת אותך למות.
אבל בתכלס אתה פשוט מטייל כל הזמן ובגלל זה אתה לא מתחבר.
למה?
כיהתחלנו מהר מידי ועכשיו זה נגמר.
כי מה שמתחיל מהר, נגמר מהר.
וחבל.
היית הכל בשבילי וחבל לזרוק לפח את כל מה שהיה בינינו.
גם עם זה קשר ביין שני אנשים שהם יותר מסתם ידידים
אין מילים.
פשוט כואב לי הלב.
כואב כ"כ שכל יום שאני לא רואה אותך או שומעת את הקול שלך נוצר בו עוד סדק עוד שבר.
אני פשוט תוהה עד מתי זה ימשך. עד מתי אני אוכל לשתוק ולא
להגיד לך שומדבר. עד מתי אני אני אוכל לשבת ולדבר איתך ולא להודות
במה שאני מרגישה כלפייך עד מתי הלב שלי ימשיך לסבול?
אני כבר לא יכולה לשקר לך יותר ואני רק מחכה לרגע שתבין שאני כ"כ אוהבת אותך.
והדבר היחיד שאני צריכה ממך זה חיבוק, ועם לא ממך אז ממישהו
אחר. אני צריכה חיבוק מבן, עם ידיים גדולות שיחבק אותי חיבוק ענקי
חיבוק חזק וחם. חיבוק כמו שאני צריכה כבר כ"כ הרב זמן.
ואף אחד אבל אף אחד לא יכול לתת לי...
כי עובדה שאתה הבנאדם שהלב שלי בחר. עובדה שהלב שלי בחר לעזוב.
את החבר הקודם ולא להשאר איתו בגללך. בגלל שהכרתי אותך, בגלל שלא
יכולתי להיות איתו בלי להעביר דקה אחת בלי מחשבות
עלייך. ידעתי אז שהסכמתי שעשיתי טעות. טעות ענקית טעות שאני אתחרט
עליה הרבה זמן. והטעות הזאת קרתה כי הקשבתי לראש ולא ללב וכשהבנתי
שטעיתי ושהייתי צרייכה להקשיב ללב שלי כבר היה מאוחר מידי ומצאתי את
עצמי חזרה של בנאדם שאני לא אוהבת. את אותך שישה ימים שהייתי
חברה שלו עברתי כמו מתה. הייתי עצובה ולא ישנתי טוב והייתי
מגיעה לבצפר במחשבה של "פאק שוב אני צריכה לשבת לידו שש שעות" עד לאותו
יומרביעי ה-21.5.08 שהבנתי שעשיתי טעות. שהייתי צריכה להקשיב ללב שלי. ובאותו יום
הקשבתי לו יופי ונפרדתי ממנו, למרות שהיה לי חבל עליו הרגשתי דווקא
טוב, הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון ואז אחרי תשעה ימים התקשרת
אלי בפעם הראשונה. אני זוכת אםיחו מתי זה היה ב-30.5.08 וזאת
הייתה שיחה קצרה של דקה וחצי. ואחרי כמה ימים ב-8.6.08 התחילו לבוא SMSים
ושיחות של ארבעים דקות, שעה בד"כ אפילו יותר. ואז החלפנו מס' ICQ וגם שם היו
שיחות שוברות שיאים של שעתיים-שלוש-ארבע.
דברים מאוד מוזרים מתחילים לקרות, פתאום אתה לא פה. פתאום אנחנו
כבר לא רואים אחד את השני כמו פעם. פתאום הלב שלי אומר לי: "תעצרי רגע.
הוא כבר לא פה ואני לא רוצה אותו" אבל אני כן. או שאני לא? פעם ראיתי ודיברתי איתו
כ"כ הרבה שללב שלי פשוט לא הייתה ברירה אלה להתאהב בו וזה פשוט קרה. אני ניסיתי
לשכוחלהגיד לעצמי שזאת שטות שאני לא באמת אוהבת אותו, אבל הלב שלי לא הסכים
איתי וכמו תמיד הלב צודק והראש טועה. אבל עכשיו דווקא הלב אומר שהוא לא רוצה
והראש אומר שהוא רוצה, שאני עדיין אוהבת אותו. ודווקא הפעם אני מבינה שהלב טועה.
כי אפילו עם אני אשכח אותו, ברגע שאני ארא אותו שוב אני אתאהב בו מחדש.
אבל הוא פשוט לא כאן. והלב? הלב מתחיל להימשך למה שהוא רואה יותר. הלב נמשך
למה שהוא מרגיש שהוא מכיר.
אהבה היא חתיכת שקר אחד גדול פעם זה ופעם זה. הלב יכול להגיד שחוץ ממנו אין אף אחד
ואז הוא נעלם והלב מכיר אחד אחר, ואז הוא חוזר..
הלב לא יכול להחזיר את הזמן לאחור והלב לא יכול להצטער ולהתחרט על מה שהוא עושה
וכל פעם שאתה מסתכל עלי עם העיניים שלך ואומר לי שהכל בסדר שאתה פה לידי ושאני
חשובה לך. אני מבינה שאת האחד. זה שתמיד יהיה שם בשבילי כשאני אצטרך לדבר איתו
ולפרוק את הלב. ואז אני מסכימה עם עצמי ורגע אחרי אני מבינה שזה בכלל לא נכון. אני
לא יכולה לפרוק את הלב בפני אותו אחד שבגללו אני עושה את זה ואני צריכה לעשות את
זה לשם שינוי. בסוף זה יקרה אני יודעת. אני יכולה אפילו לשמוע את המילים שאני אגיד:
" אתה עיוור או מה?!"
"כבר חודשים שאני ככה ואתה לא שם לב לזה?!"
"אתה לא מבין הא?"
"אני אוהבת אותך...."- אני תוהה עם אני פעם יצא לי להגיד לך את המשפט הזה....
רונע : )
-בנידודים שלי- וחסר לכם עם תגידו משו על מישי שלי ><
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
