הגיע הזמן שאני אכתוב עליך.
פשוט,
כי אני לא יכולה לשמור יותר בבטן.
ואין עם מי לדבר.
וכואב הלב על לחשוב על זה
אז מדחיקים את המחשבות האלה.
אבל כל פעם שאני רואה אותך
אני חושבת על זה מחדש.
וכל פעם שאת כותבת על מישהי בסטטוס שלך אני מתמלאת קינאה .
כי מה לעשות אני בנאדם.
הכל התחיל בתקופה האחרונה.....
הפסקתי לראות אותך בהפסקות.
הפסקנו לדבר בפלא' ובאייסי.
כשראיתי אותך בהפסקה זה היה "היי" ו"ביי"
כששאלתי אותך מה קורה עם מה שמו שלך
אמרת לי אני אספר לך מחר
ובסוף לא סיפרת.
ואין.
אני בנאדם.
וכואב לי לחשוב על זה
על איך שהיינו איך שאנחנו עכשיו
פשוט כי הכל שונה.
תראי אותנו
מכיתה ד' אנחנו מכירות.
דרך מה?
מכתבים.
אורטל?
אני
מ ת ג ע ג ע ת
אליך
וכן
הפוסט הקודם זה עם ה-4 שורות?
היה עלייך.
פשוט
כי ככה אני באמת מרגישה
אני מאבדת אותך.
קודם?
היינו החברות הכי טובות כ"כ טובות
שהייתי יכולה לחשוב
שמהרגע שנולדנו אנחנו מכירות
ועכשיו?
עכשיו זה כמו להסתכל
על שתי בנות
שלומדות באותה השכבה
וחוץ מ'רוני' ו'אורטל'
הן לא יודעות כלום
אחת על השניה.
אורטל,
אין יום
שאני לא חושבת על זה
ובוכה על זה.
אני אוהבת אותך.
ו-אין- לך
שמץ של מושג
עד כמה את חסרה לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
