החיים הם סיפור אגדה וכניראה שהסיפור שלי לא נכתב נכון.....

אוףףף......

טיול אחרון שלנו ביחד...

טוב נו... בואו נתחיל

בשעה 8:06 התייצבו כל תלמידי כיתות ו' מבית ספר הרצל בכיתותיהם במטרה אחת:

יציאה לטיול השנתי כמה שיותר מהר

דברים שמעקבים את היציאה :  מילוי טפסים, קריאת שמות, והמתנה לאוטובוסים מאחרים.

להלן תמונות שיעמום:

בשעה 8:24 יצאו תלמידי כיתות ו' מלווים בהורים ומורים לכיוון זוג אוטובוסים טיפשיים שהנהגים שלהם לא טרחו לקום בבוקר על מנת להגיע בזמן.

הנהגים הטיפשים התעקשו שנשאיר את התיקים שלנו בתא המטען אבל אני, מתוחכמת שכמותי הוצאתי מחצית מהתיק שלי והעמסתי על עצמי ; פלא' עם אוזניות, MP3 , שתיי סוללות ומצלמה דיגיטית.

החלק העצוב בנסיעה היה שהמנהלת נסעה איתנו באוטובוס בגללה לא יכולנו לצרוח:"מי שלא מוחה כפיים בן זונה" *מחיאות כפיים ברקע*

ליאת הטיפשה ועוד כמה ילדים שחושבים שהם מאגניבים טפסו ברור טימטומם את המושבים האחורים ומנעו מאיתנו לשבת שם אבל אחרי כמה דקות הם הרימו ת'תחת השמן שלהם ופינו לנו את המקום.

אז.. בגלל שהשתעממנו רצח קמנו מהמושבים ונכנסנו לתוך חלל מוזר שהיה לפני המושבים האחרונים מצד ימין

להלן תמונות:

אני וסתיו:
אני:
אור ולין :
אחרי שעה בערך המדריך המטומטם נזכר שהוא קיים בירך אותנו בברכת בוקר טוב ואח''כ צרח עלינו לחגור חגורות בילחדים במושבים הקידמיים חגרו את החגורות מיד ואילו אנחנו גאונים שכמונו תפסנו את המושבים האחוריים במקום שלא רואים עם אנחנו חגורים או לא.

אני לא יודעת מה הקטע של המדריך המפגר הזה, הייתה לו דרך מאוד מקורית להגיד 'בוקר טוב' הוא נתן לנו כל מיני רמזים (!?) על שמות לש ילדים בכיתה ואנחנו היינו צריכים לנחש את השמות

היה היה כ''כ טמבל שזה לא יאומן הרמז לשם שלי היה 'שלי' יאנו מתנה הוא אמור לדעת שעם הוא באמת רוצה שידעו מי אני הוא אמור להישתמש במילה 'רון' ולא 'שלי'

אחרי שעה עצברו באיזה חור נידח ל'ארוחת בוקר'  הבנות ישבו בשולחן נפרד וככה גם הבנים וגם ההורים והמורים המלווים.

בסאש''ל( בר סתיו אור שחר לין )הטיפשות {קחו הכל בהומור כע ?!} הלכו לאימא ודודה של טום וטרחו לעדקן אותן שלטום יש חברה, שתייהם אמרו שהן יודעות....  וביקשו לראות אותי.....

כן, כן... הוכרתי רשמית לאימא ודודה(שאגב גמלה קוראים רוני) של טום [שנראות כמו שתי טיפות מים] שתייהן התגלו כטיפוסים נחמדים מאוד דודה של טום אפילו הבטיחה לנו חתימות של סיגי מהאלופה .  אח''כ אני לא יודעת איך טום גילה על זה אבל הוא היה בטוח שאימא שלו קראה לנו לבוא אליה והוא לא אהב את זה שהיא מתערבת.

עלינו לאוטובוס

לאה שישבה באוטובוס הסמוך התחילה לעשות פרצופים סתומים ולרמוז לסתיו כמה שהיא שמנה....

הפעם נסענו חצי שעה מסכנה שבה המדריך האידיוט  ניסע לשעשע אותנו בכל דרך אפשרית והתלהב שהוא צופה בשידורים חוזרים של ארץ נהדרת.

הגענו להרי הכמל (!?) ויצאנו להליכה טיפשית שבגללה לרוב תלמידי הכיתה נתפסו השרירים ברגלים ואימא של טום כמעט נפרה מתהום בגלל כל השיפועים המוזרים שהיו שם

אבל היה שם נוף מדהים

ושוב הדרך הקבועה... לחזור לאוטובוס להחזיר ת'תיקים לתא מען לעלות לאוטובוס ולנסוע...

והפעם לגנים הבאהיים (או איך שלא כותבים את זה )

ושוב אותו הטקס;

"אסור לדרוך על הפרחים"

"אסור לבעוט באבנים"

"אסור ככה...."

אסור ככה..."

"אסור לנשום..."

אני חייבת לציין שזה מקום יפיפה קבלו תמונות :

אימא של טום ביקשה שאני אדבר איתו על מה שקרה בארוחת בוקר  ( נו זה שבסאש''ל באו אליה והכל ) כי הוא בטוח היא קראה להן והוא לא מוכן לדבר איתה.

דיברי איתו, והוא הקשיב והבין מה קרה, ואפילו הלך והיתנצל.

ושוב, עלינו לאוטובוס ונסענו לאירוח דרוזי בדרך הטמבל שקיבל את הכינוי מדריך זיבל לנו במוח עם סיפורים על הדרוזים, כולם צורחים מאחורה :

"מ-ר-ת-ק"!!!

"למי איכפת !?!?"

"סתום ת'פה אנשים ישנים פה!!!"

כן, כן, טום ישן.. או לפחות ניסה לישון...

הוא כזה מותק כשהוא ישן.....

רוצים לראות? סבבה :

אל תגידו שהוא לא מותק.....

על האירוח הדרוזי אין לי מה לספר משהו שדומה לבצק עם המון המון זעתר, תה רותח, משהו שדומה לעוגה חתוך בחתיכות פיציות, נסיונות כושלים לשחק חגורה בלי חגורה וזהו.

חוזרים לאוטובוס ונוסעים הבייתה, קצת צועקים, מצטלמים;

שואלים מי נשאר אח''כ בבצפר , חלק מהנסיעה היה שקט כי רוב הילדים במושבים האחוריים ישנו ואלה שלא ישנו היו שקטים כי לא רצו להעיראף אחד זה היה הטיול

זהו הטיול נגמר כולם יורדים מהאוטובוסים לוכחיתם ת'תיקים נשיקות פרידה חלק נשאר במגרש לדבר

חזרתי הבייתה בסביבות שמונה

ו....

זהו

עכשיו קבלו תמונות :

באוטובוס:

אני וטום:

ועוד אחת:

אני

טום משחק כדורסל אחרי הטיול:
אילן; כשטום מרביץ לו:
המחנכת שלי בפוזה סתומה:
קטי ואני:

זהו להיום

שממש מתחננת שתגיבו לה

אפשר להגיד שלא היה לי קל לשכוח את ולדי אבל אתם יודעים ...

ממשכים הלאה :-))

אתמול יצאנו כמה ילדים מהשיכבה לאסוף קרשים לל''ג בעומר

(אני אור לין סתיו בר אנה ולדי רותם מהכיתה ואור שומן {אביעד} ודוד..)

באנו לבניין של שומן והתחלנו לשבור שם רפסודות..

כמובן שכשביקשו מסתיו לעזור אז היא הרמינה קרש פצפון וצעקה ישר איה !

כשרצינו להכניס ת'קרשים למקלט של שומן התחלנו לעשות רעש והשכנים תפסו עלינו עקוז והתחילו לצאת מהדירות לצרוח עלינו

אז הכנסו מהר הכל והלכנו לאזור התעשייה בקושי הספקנו להיכנס לשם וכבר ראינו ליד המפעל של הזכוכית 4 רפסודות ענקיות (וכשאני אומרת ענקיות אני מתכוונת לזה אלה לא הרפסודות הפיציות שאפשר למצוא בכל חור אלה רפסודות בגובה של 3 וחצי מטר!) התחלנו לפרק והינו שם בערך שלוש שעות וחצי בנקודה מסויימת זה הגיע לקטע שהיה צריך פשוט לקפוץ על הקרשים כדי הם ישברו ולמי קראו ?! כמובן שלי, הרי עם משקל כמו שלי ( אני שוקלת די הרבה ביחס לגובה שלי אבל כולם אומרים שאני נראת דיי רזה ) בסופו של דבר, פשוט הייתי צריכה לשבור 4 קרשים גדולים לבד זה לא ממש הפריע לי אני אוהבת "לעבוד" לבד ....

לין ראה שאני לבד ונצלה את זה ל"שיחה צפופה" היא התחילה לשאול אותי שאלות על דוד,

את מי אני מחבבת יותר את דוד או את דניאל ? 

מ-1 עד-10 כמה אני אוהבת אותו ?

את מי הייתי מעדיפה בתור חבר את דוד או פיטר ?

אמרתי לה שאני אוהבת את דוד 8 וחצי ...

התעייפתי טיפה מכל השבירה הזאת של הקרשים ואני ולין התיישבנו על חלק גדול של אחת מהפסודות שעוד לא הספקנו לשבור

והיא שאלה אותי וביקשה שאני אענה לה בכנות מה הייתי עונה לדוד עם הוא היה מציע לי חברות

התחמקתי ממנה

ושוב היא שאלה

ושוב התחמקתי

ושוב היא שאלה

ושוב התחמקתי

אחרי אין סוף נסיונות כושלים היא אמרה שהיא נותנת לי 10 דקות לחשוב על זה

והיא הלכה עם סתיו לדבר עם דוד

שמעתי את זה ..

שמעתי שהם מדברים עלי

אטמתי ת'אוזניים וחזרתי לשבור ת'קרשים

אפילו לא שמתי לב ש-10 דקות עברו ולין וסתיו חזרו ושוב הן התחילו עם אותן השאלות:

מ-1 עד-10 כמה אני אוהבת אותו ?

את מי הייתי מעדיפה בתור חבר את דוד או פיטר ?

את מי אני מחבבת יותר את פיטר או דניאל?

מה הייתי עונה עם דוד היה מציע לי חברות ?

לין ביקשה מסתיו ללכת ושוב חזרנו לשבת

היא התחילה למנות לי את כל היתרונות של דוד

היא אמרה שככה אני אשכח יותר מהר את ולדי

ושמילא אני אוהבת את דוד אז מה אכפת לי ?

ואז היא התחילה לחפור ולחפור ולחפור ואז נפלט לה בטעות : ,

" אבל הוא אוהב אותך..."

ושוב פעם הייתי בפעם המי יודע כמה בשוק..

דוד... אוהב אותי ?

ואז היא התחילה עם זה שהיא יודעת שהוא אוהב אותי כבר מלא זמן קצת יותר מחודש ושהוא מת עלי

ואני אמרתי לה את מה שהלן וקרינה אמרו שדוד צריך חברה בשביל נשיקות וכמו מה אני נראת לו זונת נשיקות שלו !?

ואז היא שוב חזרה לדבר איתו ושוב חזרה אלי

והיא אמרה שהו אמר שזה ממש לא נכון...

אמרתי לה שאני אחשוב על זה

ואז סתיו לין ואור ונונו התחילו להידבק אלי אמרתי להם עיזבו אותי והלכתי ואז הלכתי להכניס לעגלה קרש ונשענתי על איזה עמוד חשמל שהיה קרוב

וחשבתי על זה ..

חשבתי על זה ממש לעומק

ואז הם שוב חזרו ושוב בהתחילו לספר על דוד והכל וכ''כ נלחצי עד שפשוט צרחתי "דדדייייייייייייי!!!!!!!" והם נבהלו ועזבו אותי ..

אה כן שחכתי לציין שדוד ישב כמה מטרים מאחורינו ושמע הכל ?

בדרך חזרה לבית של שומן לין אמרה לי שדוד מציע לי חברות והיא אמרה שיש לי עד שנגיע לבית של שומן להחליט מה אני עונה לו ושוב חשבתי על זה...

מה שווה לי להיגרר כל הזמן אחרי ולדי? הרי כבר די ברור לי שהוא שונא אותי ולא נחזור

אז יאללה ממשיכים.. 

היינו מתחת לבניין של שומן רק אני ולין אמרתי ללין שכן ותוך כדי מחקתי את כל התמונות של ולדי מהפלאפון שלי וכמובן שלין צרחה והיא אמרה שהיא עבדה עלי

וכמה צפוי..

ישר רצה לדוד.....

יצאתי שוב החוצה כאילו כלום

ולין צעקה לכולם שיעופו למה אני ודוד צריכים לדבר ...

התיישבתי לידו ושאלתי כאילו אני לא יודעת כלום : " מה רצית..?"

הוא הסתובב אלי והיסתכל עלי איזה שתי שניות או משו  כזה ושאל אותי עם אני רוצה להיות חברה שלו

......

 במקום לענות הסתובבתי אליו וחייכתי חיוך קטן כזה הרי היה ברור לי שהוא יודע ת'תשובה מראש....

והתחבקנו ..

ולין צרחה כ''כ חזק שנירא לי שכל בת-ים שמעה אותה

ואז המשכנו להיסתובב והגענו לבית של אנה ואז ראיתו את דוד וולדי מדברים...

אתם יודעים זה די מחשיד לראות את ה"אקס" מדבר עם חבר שלי ועוד בשקט במקום ש"אף אחד" לא רואה ולא שומע

לא משנה....

לרונע יש חבר חדש :-)

ורונע אוהבת אותו יותר מולדי...

ולדי יכול גם לקפוץ לרונע :-)

כי רונע לא אוהבת יותר את ולדי !!!!

תגיבו

השקעתי ;-)

תשמעו לפני שאני מתחילה אני רק רוצה שתדעו שכתבתי את זה לפני שבוע ב- 14.4 יום אחרי שניפרדו והייתי חייבת לפרוק וממש רציתי להעלות את זה לכאן ובמשך הששבוע לא היה לי ממש זמן אז בבקשה.. לא לנחם כי יש לי מישו חדש :-)

זה נגמר והפעם זה סופי...

סופי לגמרי....

הוא הודה, הודה בעצמו שהוא אוהב מישהיא אחרת, בכיתה.

עכשיו החיים שלי הרוסים באופן טוטאלי

אין לי חיים בלעדייו פשוט אין לי , אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים, זה היה משהו טוב שגרם לי אושר הרבה מאוד אושר

אז אל תגידו לי "יש הרבה דגים בים" ו"את תתגברי.."

זה לא ייעזור ולא נעליים זה רק יקשה עלי יותר

זה יגרום לי להרגיש יותר פוסטמה ממה שאני עכשיו

אוקי. הנה הודתי מרוצים ?אני פוסטמה פוסטמה

אני סתומה מפגרת ופחדנית

הקשר איתו היו אחד הטובים שהיו לי

אני חושבת שעם אני לא אעשה עם עצמי משו אז הגוף והלב שלי יקרסו לגמרי מבחינה נפשית רוחנית ופיזית.

אתמול (13.4) בכיתי כמעט כל הלילה  לא יכולתי לחשוב  על זה שבזמן שהוא היה איתו הוא אהב מישהי אחרת

אני לא יכולה לחשוב שדבר שהתחיל כל-כך טוב נגמר כ''כ חרא

ולמה ?

הכל בגלל הילדה הזאת...

כוסאומוק איך הכל נדפק ....?!

אה כן שניה לפני שאתם טסים להגיב אני מזכירה לכם שכתבתי את זה לפני שבוע ושעכשיו יש לי מישו אחר ...

אה כן..

ואני מעלה עליו פוסט עוד כמה דקות ;-)