החיים הם סיפור אגדה וכניראה שהסיפור שלי לא נכתב נכון.....

היום בתפנה לי קצת זמן פנוי.

חשבתי קצת.

והחלטי שהיום אני אכתוב עליה.

אני מכירה אותה הרבה זמן מכיתה ג או ד' אני לא זוכרת.

תמיד שנאתי אותה אני לא יודעת למה.

עד שלקראת סוף כיתה ה' די התחברנו.
אולי כי  היא עברה לרקוד בלהקת המחול שלי.

אולי , סתם כי ראיתה בה פתאום טיפוס אחר.

אבל מאז שעברו לחטיבה,

גיליתי בה צדדים אחרים.

ביומולדת שהיה לאחת הבנות שיחקתי עם אחותה הקטנה של החוגגת.

היא דיברה ורקדה עם כולן.

פתאום,

אני התכופפתי ואחותה הקטנה של החוגגת קפצה למעלה.

נשכתי לעצמי את שפה התחתונה.

חזק

מאוד חזק.

שכבת עור דיי עבה ירדה לי מהשפה התחתונה

ירד לי דם

ולא הרגשתי אותה

כולן נגשו לעזור ולשאול מה קרה.

ורק היא עמדה מהצד וצעקה שזה לא עיניין כזה גדול ואני סתם מתבכיינת כמו תינוקת על שומדבר.

ברור. רגע אחד כולם מדברים איתה ודקה אחרי כולם איתי ושואלים מה קרה.

מה הבעיות שלך !?

אפילו לא שאלת אותי מה קרה.

כ''כ כאב לך ששתי שניות אנשים לא ישימו לב אליך?!

או,

מאז התחילה תופעת הסקיני המעצבנת סירבתי ללבוש אחד

לא משנה כמה החברות ניסו לשכנע

לא משנה כמה אימא ניסתה

נישארתי אדישה

ואמרתי לכולן שזה פשוט לא יתאים לי

עד, שפעם אחת נכנעתי לאימא, ומדדתי סקיני

ניראתי טוב

ממש טוב.

אחרי שבוע לערך

באתי בו לבצפר

ובאותו יום

אני והחברה הכי טובה שלי

הלכנו לבקר אותה בבצפר שלה.

אחרי שהיא סיימה ללמוד

הסתובבנו קצת בקניון

ואז התיישבנו באחת הגינות

החברה הכי טובה שלי

אמרה לה:

סתכלי על רוני, נכון שממש מתאים לה סקיני?

היא :

לא, לא מתאים לה

מקרים כאלה ואחרים קרו עוד המון פעמים באמת שאני לא רוצה להיזכר בהם עכשיו.

 אתם יכולים להגיש זה צומי

ושאני אגואיסטית

אבל בתכלס?

הבנתי שאכפת לה רק מעצמה.

ניסיתי לנתק את הקשר איתה בזמן האחרון באמת שניסיתי

אבל לא

לא הלך.

יאללה תגידו שאני סנובית

ושחצנית

ופקאצה

ואגואיסטית

ושאיכפת לי רק מעצמי

אז מה?

זאת אני, ואני מאוד גאה בעצמי

ואני יודעת שהיא  קוראת ויודעת שאני מדברת אליה.

ואתם יודעים מה? ישמצב שהיא אפילו תגיב לי

משהו בסיגנון של:

"אפעם לא אמרתי את זה"

ו/או

"תמיד הייתי לצידך"

ו/או

"אני בכלל לא כזאת"

רונע :-X

*מההופעה הקודמת*

תגובות

זהו זה נגמר

סימתי יסודי

אני לא מאמינה

אני לא מאמינה שאני לא אלמד בכיתה הזאת יותר

אני לא מאמינה שאני לא אכנס לבצפר הזה כל יום

אני לא מאמינה שאני נפרדת מכל החברים שלי

אני לא מאמינה שהרגע המזדיין הזה הגיע

היום כולם הגיעו ב-10

ועד הורים קנו בורקסים עוגות פיצות וטרופיות

אכלנו ודיברנו על החטיבות ועל המעבר

חיבקתי את סתיו כי היא נראתה כאילו קרה לה משהו

היא חיבקה אותי חזק והתחילה לבכות

ואני התחלתי גם

ואז כולם כמו והתחילו להיתחבק

ןפתאום כולם בכו.

גמאני

מי שמכיר אותי יודע שאני לא בוכה הרבה

ובטח שלא ליד חברים שלי

חיבכתי ת'בנות כ''כ חזק

לא יכולתי להיפרד מהן

*אני בוכה כשאני כותבת את זה*

הצטלמתי עם כל העולם ואישתו

המחכנת שלי קראה לי לכחת ת'תעודה

לא ציפיתי שהיא תיהיה טובה כמו במחצית הקודמת

כי במחצית הזאת לא השקעתי בכלל

אבל...

זה לא מה שציפיתי

התעודה שלי הייתה ממש טובה !

כל הציונים שלי היו 90-100

ואז כולם נפרדו ובכו וקבוצת ילדים הלכה לקניון

הלכנו לבורגרנץ' ופגשנו שם את הילדים של ו2

ואז הלכנו למשחקייה הזאת שיש ליד הבורגראנץ

(פאק נו.... שחכתי איך קוראים לזה...)

וסלי בקשה ממני סליחה על כל מה שהיה עם טום....

ומשם כבר התפצלנו וניהינו קבוצה מצומצת של מה ילדים מ-ו1 וכמה מ-ו2

הלכנו לטופ טן ו-wow

והמוכרות שם כבר התחרפנו בגללינו אז הלכנו למקדונלס רק הילדים מ-ו1

כי הילדים של ו2 הלכנו הבייתה (?)

לא היינו שם הרבה זמן והלכנו הבייתה

*משו לא קשור*

עדן ועדי טסו בחזרה לאילת לפני יומים

תמונה מהימים ההם:

תמונות תמונות תמונות תמונות תמונות

אני ומורי  

אני ואניטה אני ונתי

אני ולין

אני וטניה לא משו אני יודעת

אני ושרון

אני ואור

אני ודורית

אני ודנה

אני קטי ויולקע

אני וטופז

טום ורומן

אני וסבטלנה וואו.... אשכרה בכיתי פה...

אני ושרית

אני ורותי

טניה ורותי

אני וליאן אני כ''כ אתגעגע לגמדה מאלאת האנרגיה הזאת... למרות שהיא רק בכיתה ד'.... היא נחשבת לחלק מאיתנו (היא אפילו טענה שאנחנו החברים האמיתים היחידים שיש לה)

מבט אחרון לחורשה

מבט אחרון למגרש

אני ובר

אני וקרין

פאקק.... האיימג'ק המזדיין הפסיק לעבוד...

אני כותבת פה ת'תמונות שניא צריכה להעלות תכנסו מחר או היום בערב וזה יהיה

מצטערת...

אני ולינוי

אני ומיכל

רנית שרון ובר

אני ושרון

אני ופיטר

אני ורנית

אני לאה וסלי

אני ודניאל

אני וסלי

פיטר ולאה

רנית ומור

רנית וקטי

מור ושרון

איתי ולין

אני ואור

מחזור ל''ה

עצוב לעזוב אותכם

אני אתגעגע ברמות מ-ט-ו-ר-פ-ו-ת!!!

love

רונע

תשמעו לפני שאני מתחילה אני רק רוצה שתדעו שכתבתי את זה לפני שבוע ב- 14.4 יום אחרי שניפרדו והייתי חייבת לפרוק וממש רציתי להעלות את זה לכאן ובמשך הששבוע לא היה לי ממש זמן אז בבקשה.. לא לנחם כי יש לי מישו חדש :-)

זה נגמר והפעם זה סופי...

סופי לגמרי....

הוא הודה, הודה בעצמו שהוא אוהב מישהיא אחרת, בכיתה.

עכשיו החיים שלי הרוסים באופן טוטאלי

אין לי חיים בלעדייו פשוט אין לי , אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים, זה היה משהו טוב שגרם לי אושר הרבה מאוד אושר

אז אל תגידו לי "יש הרבה דגים בים" ו"את תתגברי.."

זה לא ייעזור ולא נעליים זה רק יקשה עלי יותר

זה יגרום לי להרגיש יותר פוסטמה ממה שאני עכשיו

אוקי. הנה הודתי מרוצים ?אני פוסטמה פוסטמה

אני סתומה מפגרת ופחדנית

הקשר איתו היו אחד הטובים שהיו לי

אני חושבת שעם אני לא אעשה עם עצמי משו אז הגוף והלב שלי יקרסו לגמרי מבחינה נפשית רוחנית ופיזית.

אתמול (13.4) בכיתי כמעט כל הלילה  לא יכולתי לחשוב  על זה שבזמן שהוא היה איתו הוא אהב מישהי אחרת

אני לא יכולה לחשוב שדבר שהתחיל כל-כך טוב נגמר כ''כ חרא

ולמה ?

הכל בגלל הילדה הזאת...

כוסאומוק איך הכל נדפק ....?!

אה כן שניה לפני שאתם טסים להגיב אני מזכירה לכם שכתבתי את זה לפני שבוע ושעכשיו יש לי מישו אחר ...

אה כן..

ואני מעלה עליו פוסט עוד כמה דקות ;-)