החיים הם סיפור אגדה וכניראה שהסיפור שלי לא נכתב נכון.....

קשה לי לכתוב את המילים האלה..

בעיקר כי אלו מילות פרידה...

אני רוצה להגיד שהפרידה הזאת לא תהיה קלה בשבילי.

ולא רק לי... לכולם

אני זוכרת שבתחילת השנה כשרק התחלנו את כיתה ו כולם כבר רצו שהיא תיגמר

כולנו רצינו ללכת לחטיבה

כולנו רצינו להיפטר מהמקום הנורא הנקרא בית ספר יסודי

ולעבוד למקום אחר, לסביבה אחרת

ועכשיו הרגע הזה הגיע כולנו עומדים להיפטר מבית הספר היסודי

אבל הפעם זאת לא תהיה חופשה של איזשהו חג שתימשך כמה ימים שאחריה נחזור ושוב נראה אחד את השני

זאת תהיה חופשה ארוכה

חופשה שלא תיגמר לעולם,

חופשה מבית הספר היסודי

החופשה שכולנו רצינו שתגיע

החופשה שעכשיו אנחנו רוצים שלא תגיע בכלל

לכולם יהיה קשה לעזוב , לעזוב את החברים, לעזוב את סגל המורים שליווה אותנו 6 שנים, לעזוב את הכיתות, את המסדרונות.

אני חושבת שאני אתגעגע אפילו לשער, השער שנכנסתי דרכו לבית הספר 6 שנים.

ועכשיו...?

עכשיו הכול יעלם, החברים, המורים, הכיתות, המסדרונות, הכול...

בין כותלי בית הספר למדנו במשך 6 שנים

6 שנים שהכרנו כל שנה חברים חדשים

6 שנים שבזכותן אנו יודעים כמעט הכול

6 שנים שקיבלנו יחס חם מכל המורים,

6 שנים שהולכות בקרוב להעלם......

מצחיק לחשוב שנהגנו לכנות את בית הספר בשם 'כלא' בגלל ש'עינו' אותנו בשיעורים ועבודות כשבעצם אנחנו לא יודעים שה'עינו' האמיתי עוד יגיע בחטיבה שה'עינויים' שחווינו עד עכשיו הם בקושי חצי מה'עינוי' האמיתי של החטיבה

אני מאחלת לכולכם הרבה הצלחה בחטיבה לא משנה לאן אתם עוברים, תשמרו על קשר איתי ועם מחזור ל''ה כי עוד מחזור כמו שלנו וחברים כמו שהיו לכם כאן אף אחד לא יוכל להחליף

רוני