אוףףף......
טיול אחרון שלנו ביחד...
טוב נו... בואו נתחיל
בשעה 8:06 התייצבו כל תלמידי כיתות ו' מבית ספר הרצל בכיתותיהם במטרה אחת:
יציאה לטיול השנתי כמה שיותר מהר
דברים שמעקבים את היציאה : מילוי טפסים, קריאת שמות, והמתנה לאוטובוסים מאחרים.
להלן תמונות שיעמום:
בשעה 8:24 יצאו תלמידי כיתות ו' מלווים בהורים ומורים לכיוון זוג אוטובוסים טיפשיים שהנהגים שלהם לא טרחו לקום בבוקר על מנת להגיע בזמן.
הנהגים הטיפשים התעקשו שנשאיר את התיקים שלנו בתא המטען אבל אני, מתוחכמת שכמותי הוצאתי מחצית מהתיק שלי והעמסתי על עצמי ; פלא' עם אוזניות, MP3 , שתיי סוללות ומצלמה דיגיטית.
החלק העצוב בנסיעה היה שהמנהלת נסעה איתנו באוטובוס בגללה לא יכולנו לצרוח:"מי שלא מוחה כפיים בן זונה" *מחיאות כפיים ברקע*
ליאת הטיפשה ועוד כמה ילדים שחושבים שהם מאגניבים טפסו ברור טימטומם את המושבים האחורים ומנעו מאיתנו לשבת שם אבל אחרי כמה דקות הם הרימו ת'תחת השמן שלהם ופינו לנו את המקום.
אז.. בגלל שהשתעממנו רצח קמנו מהמושבים ונכנסנו לתוך חלל מוזר שהיה לפני המושבים האחרונים מצד ימין
להלן תמונות:
אני וסתיו:
אני:
אור ולין :
אחרי שעה בערך המדריך המטומטם נזכר שהוא קיים בירך אותנו בברכת בוקר טוב ואח''כ צרח עלינו לחגור חגורות בילחדים במושבים הקידמיים חגרו את החגורות מיד ואילו אנחנו גאונים שכמונו תפסנו את המושבים האחוריים במקום שלא רואים עם אנחנו חגורים או לא.
אני לא יודעת מה הקטע של המדריך המפגר הזה, הייתה לו דרך מאוד מקורית להגיד 'בוקר טוב' הוא נתן לנו כל מיני רמזים (!?) על שמות לש ילדים בכיתה ואנחנו היינו צריכים לנחש את השמות
היה היה כ''כ טמבל שזה לא יאומן הרמז לשם שלי היה 'שלי' יאנו מתנה הוא אמור לדעת שעם הוא באמת רוצה שידעו מי אני הוא אמור להישתמש במילה 'רון' ולא 'שלי'
אחרי שעה עצברו באיזה חור נידח ל'ארוחת בוקר' הבנות ישבו בשולחן נפרד וככה גם הבנים וגם ההורים והמורים המלווים.
בסאש''ל( בר סתיו אור שחר לין )הטיפשות {קחו הכל בהומור כע ?!} הלכו לאימא ודודה של טום וטרחו לעדקן אותן שלטום יש חברה, שתייהם אמרו שהן יודעות.... וביקשו לראות אותי.....
כן, כן... הוכרתי רשמית לאימא ודודה(שאגב גמלה קוראים רוני) של טום [שנראות כמו שתי טיפות מים] שתייהן התגלו כטיפוסים נחמדים מאוד דודה של טום אפילו הבטיחה לנו חתימות של סיגי מהאלופה . אח''כ אני לא יודעת איך טום גילה על זה אבל הוא היה בטוח שאימא שלו קראה לנו לבוא אליה והוא לא אהב את זה שהיא מתערבת.
עלינו לאוטובוס
לאה שישבה באוטובוס הסמוך התחילה לעשות פרצופים סתומים ולרמוז לסתיו כמה שהיא שמנה....
הפעם נסענו חצי שעה מסכנה שבה המדריך האידיוט ניסע לשעשע אותנו בכל דרך אפשרית והתלהב שהוא צופה בשידורים חוזרים של ארץ נהדרת.
הגענו להרי הכמל (!?) ויצאנו להליכה טיפשית שבגללה לרוב תלמידי הכיתה נתפסו השרירים ברגלים ואימא של טום כמעט נפרה מתהום בגלל כל השיפועים המוזרים שהיו שם
אבל היה שם נוף מדהים 
ושוב הדרך הקבועה... לחזור לאוטובוס להחזיר ת'תיקים לתא מען לעלות לאוטובוס ולנסוע...
והפעם לגנים הבאהיים (או איך שלא כותבים את זה )
ושוב אותו הטקס;
"אסור לדרוך על הפרחים"
"אסור לבעוט באבנים"
"אסור ככה...."
אסור ככה..."
"אסור לנשום..."
אני חייבת לציין שזה מקום יפיפה קבלו תמונות :
אימא של טום ביקשה שאני אדבר איתו על מה שקרה בארוחת בוקר ( נו זה שבסאש''ל באו אליה והכל ) כי הוא בטוח היא קראה להן והוא לא מוכן לדבר איתה.
דיברי איתו, והוא הקשיב והבין מה קרה, ואפילו הלך והיתנצל.
ושוב, עלינו לאוטובוס ונסענו לאירוח דרוזי בדרך הטמבל שקיבל את הכינוי מדריך זיבל לנו במוח עם סיפורים על הדרוזים, כולם צורחים מאחורה :
"מ-ר-ת-ק"!!!
"למי איכפת !?!?"
"סתום ת'פה אנשים ישנים פה!!!"
כן, כן, טום ישן.. או לפחות ניסה לישון...
הוא כזה מותק כשהוא ישן.....
רוצים לראות? סבבה :
אל תגידו שהוא לא מותק.....
על האירוח הדרוזי אין לי מה לספר משהו שדומה לבצק עם המון המון זעתר, תה רותח, משהו שדומה לעוגה חתוך בחתיכות פיציות, נסיונות כושלים לשחק חגורה בלי חגורה וזהו.
חוזרים לאוטובוס ונוסעים הבייתה, קצת צועקים, מצטלמים;
שואלים מי נשאר אח''כ בבצפר , חלק מהנסיעה היה שקט כי רוב הילדים במושבים האחוריים ישנו ואלה שלא ישנו היו שקטים כי לא רצו להעיראף אחד זה היה הטיול
זהו הטיול נגמר כולם יורדים מהאוטובוסים לוכחיתם ת'תיקים נשיקות פרידה חלק נשאר במגרש לדבר
חזרתי הבייתה בסביבות שמונה
ו....
זהו
עכשיו קבלו תמונות :
באוטובוס:
אני וטום:
ועוד אחת:
אני
טום משחק כדורסל אחרי הטיול:
אילן; כשטום מרביץ לו:
המחנכת שלי בפוזה סתומה:
קטי ואני:
זהו להיום
שממש מתחננת שתגיבו לה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
