אני מרגישה שאיבדתי את התמימות.

לא את כולה, אבל את חלקה הגדול.

את הנאיביות, את הילדותיות.

הבועה שלי התנפצה.

אני לא ילדה יותר.. אני נערה, בדרך להיות אישה. כמעט אישה.

דווקא סצנה מסוימת מהסדרה "ראש גדול" גרמה לי להגיע לתובנה הזאת.

איזה חבל זה.

ז"א, אלה החיים, אבל פתאום...

לא בא לי להתבגר כל כך.

ימי הולדת אמורים להיות מאורע משמח.

אבל כשאתה רק הולך ומזדקן.. מה הטעם?

סתם שאלות שאני שואלת את עצמי.

אולי אני מגזימה,

וכנראה זה יעבור לי,

אבל אלה באמת השנים היפות בחיי, ועוד שניה וחצי הם יהפכו להיות זכרונות להתרפק עליהם.

חח נו, שיהיה.

קודם כל להחליף קידומת ולהיכנס לעשור השני של החיים, אחר כך אולי יהיה מותר לכתוב את הפוסט ולהתכוון לזה.

:)

באופן כללי, לא רע בימים האחרונים שעברו מאז שכתבתי.

אני חיה את החיים, יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות אבל אין יותר ימים רעים.

החלטתי שלא יהיו יותר ימים רעים, כי זה לא נכון ומיותר להסתכל על החיים בצורה כזאת.

אני נהנית בסך הכל, טוב לי, יש לי כל מה שאני צריכה.

אנשים טובים שמקיפים אותי ואוהבים אותי, חום ואהבה.

אני מאוד מחוזרת בזמן האחרון.. אם חלק מהחיזורים האלה לא היו מקוטלגים כהטרדה מינית , אולי הייתי נהנית מזה.

אבל נכון לעכשיו, אני שומרת מרחק מאנשים סוטים שיש להם רק דבר אחד בראש.

גז מדמיע זה חובה בכל תיק!! (ידיד טוב המליץ)

ועכשיו כשכיסינו גם את החלק הזה,

עדכון קצר על רכישות ותאריכים:

31.7- הרגילה הנכספת יוצאת לדרך!! ויש לי תכנונים לבקר בכל הארץ.. :)

27.8 יום הולדת לחבר הכי מדהים בעולם (שלי כמובן)

ורכישות של היום:

יומן של פו הדב (בשנה הבאה הבטחתי לאימא לקנות "יומן של גדולים")

עטים מגניבים

ספר שנקרא "ההרצאה האחרונה" (הומלץ בחום ע"י המוכרת בסטימצקי)

שלושה ספרונים קטנים של טיפים לחיים

שנתחדשה! :)

שבוע מבורך, פורה, ועוד, לכולם!

מור.

שיהיה בוקר מצוין לכולם.

מורצ'ה.