פתאום, כל המקומות האלה שבחיים לא חשבתי שיגיעו אליהם, נהיו נגישים.

גדרה מופיעה בחדשות.. מי היה מאמין.

הייתה היום אזעקה בבניה ודנה סיפרה שהם שמעו את הרקטה נופלת..

אני אפילו לא יודעת איפה המרחב המוגן הכי קרוב שלנו..

ובכל זאת, חיים כרגיל.

מי הם בכלל שאני אתן להם להתעסק לי עם הלו"ז?! חח, הצחקתי את עצמי לרגע.

יהיה בסדר.

ואם לא יהיה, כנראה ככה זה היה צריך לקרות.

אתמול יצאתי לסרט עם דנה, נגה, חיים ואיציק.

כן, שוב פורום מוזר שכזה, שמורכב מכל מיני אנשים אקראיים שאף פעם לא חשבתי שאני אצא איתם ביחד.

נגה לא קשורה בכלל, אבל חיים דיבר איתה בזמן האחרון ושאל אם יש לה מה לעשות במוצאי שבת.

לא היה לה.

היא מותק אמיתית, לא ראיתי אותה מלא זמן, אז היה מרענן לפגוש בה שוב.

דנה היא דנה, תמיד כיף לי איתה, אחותי התאומה לעולם ועד :)

ואיציק הוא חבר של חיים מבני עיי"ש, שהוזמן לבוא גם כן.

סבבה של בחור, נהניתי איתו מאוד. (הוא אפילו קרא לי מותק כשהצעתי לו פופקורן..חח)

הרבה מאוד זמן שלא יצאתי לסרט שמתחיל בשבע וחצי.

בדרך כלל זה היה לסרט שמתחיל אחרי זה, בסביבות עשר. או אפילו בחצות.

והקניון היה ממש מלא באנשים.

התלבטנו בין "יס-מן" עם ג'ים קארי האגדי, לבין "סיפורים לפני השינה" עם אדם סנדלר האגדי.

בסוף החלטנו על "סיפורים לפני השינה." מה זה נהניתי!!! אדם הזה אף פעם לא מאכזב.

גם יש לו אחלה שם

גם קורטני קוקס משחקת בסרט הזה.

שני הילדים המככבים ממש חמודים!!!!

ויותר מזה אני לא מגלה.

אחרי הסרט ישבתי עם דנה בשמעוני, כמו בימים ההם (בעצם ישבנו שם ביחד רק איזה פעמיים, חיחי)

כל כך כיף לי לבלות איתה, היא באמת אחת היציבות שנותרו מימי בית הספר.

בהקשר הזה, הייתה לי שיחה עם חברה שלי שלא דיברתי איתה מלא זמן.

אמרתי לה שלא ייתכן שאנחנו לא שומרות על קשר ולא מתראות ושוב עלה הנושא הזה שכל החבורה הגדולה שלנו שהייתה בתיכון, התפלגה עם הזמן לשתי חבורות קטנות ושזה המצב כרגע.

אני שונאת את זה. בנות זה באמת עם חרא.

אני ממש רואה את עצמי ניטרליות. כולן חברות שלי, אין אחת שלא הייתי רוצה להמשיך להיות איתה בקשר, אבל אני על המסנ תמיד, בכל סופ"ש. אני גם כל הזמן זמינה בפלאפון, ואף אחד לא מתקשר.

אם היו לי שיחות והודעות אני ועוד איך הייתי מתקשרת.

עם כל המצב הזה בחודשיים האחרונים שיש לי חסימה, למה בדיוק היא מצפה?

שתחחבר יותר, נדבר יותר, ניפגש יותר!

הצלחתי להוציא את עצמי בשלום מהשיחה הזאת, אמרתי לה שאני כן אדבר איתה ושאולי נתראה בימים הקרובים.

נראה איך זה יעלה.

שיהיה לנו שבוע טוב ורגוע!!!!

מור :)

אני סופסוף בבית, אחרי שבועיים ממש עמוסים בפנימייה ובצבא ובכלל.

עברנו השתלמות צוות, שבת סגורה, מטווחים ויום מרחבי אחד בדרום הארץ.

עכשיו אני ברגילה הנכספת, עד יום רביעי הבא.. :) אין כמו בבית!!!

עוד כמה דקות אני נכנסת למקלחת חמה, הבית הזה הוא ממש סיוט בחורף.

ישנתי אתמול עם מפזר חום, והחדר שלי הוא לא גדול, יכולתם לחשוב "וואלה איך את לא נחנקת?"

אז זהו, שלא נחנקתי, היה לי קר ולקח באמת כמה שעות טובות עד שהחדר היה נעים מספיק.

כל פעם שאני ישנה בחדר שלי בבית, אני מתעוררת באמצע הלילה ומגלה את המיטה מבולגנת, כל הכריות הקטנות והבובות על הרצפה או סתם הפוכות בקצה השני של המיטה וכל הדברים מבולגנים וזה, אז החלטתי בחגיגיות שהחל מהיום אני מפנה את המיטה ולא ישנה יותר עם שומדבר שאני לא אצטרך במהלך הלילה. (כולל הדובי הגדול שלי.)

ממש ממש קר בחדר ברגעים אלה, כי הלילה התעוררתי בארבע וחצי, כולי הפוכה וכיביתי את מפזר החום כדי שהחדר לא יסריח יתר על המידה ויהיה ממש חנוק בבוקר כשאתעורר.

חלמתי שאני קמה בשלוש ורבע בצהריים ושואלת את אחותי, "מה, כבר שלוש ורבע?!" כולי בשוק.

אבל במציאות, קמתי ברבע לעשר, והרגשתי שישנתי חמש שנים בערך.

היה לי את החלום הכי הזוי שיכול להיות, חלמתי על בית גדול, על הבנים מהכיתה שלי, על ניב, על מעיין, על דפנה המח"זית שלי, אל תשאלו בקיצור.

~

המטווחים שלשום היו הדבר הכי מאוס שעברתי בתקופה האחרונה.

ואני שאלתי את הדס ביום ראשון מה יקרה אם נניח יירד גשם במקום שבו אנחנו עושים מטווחים (בסיס הגדנ"ע ג'וערה) כי זה מקום פתוח ואין לנו איפה להתחבא במידה ויירד גשם. היא אמרה שלדעתה אין מצב שיידחו את המטווחים ושאנחנו נסתדר.

אני הייתי בספק.

ובאמת, ראו זה פלא. הגיע היום ולקראת צהריים כבר ירד גשם זלעפות וכל המחוז (בסך הכל מאה חיילים), שהגיע בשני אוטובוסים, היה צריך להצטופף באוטובוס אחד, לאחר שהשני נסע למוסך לשלוש שעות הקרובות.

אז מה שקרה, זה דבר כזה:

קודם כל, לפני כל מטווחים, נהוג לעשות ח' בטיחות. (אין לי מושג איך זה הולך בחיילות אחרים. בחיל חינוך זה ככה.)

שזה אומר, כל החיילים מסתדרים ב-ח' (אפשר לא מדוגמת חח) והקצינה שמעבירה את המטווחים מקנה הוראות בטיחות, גורמת לנו לשנן את עשרת החוקים של הנשק, ומקריאה את המקצים שבהם כל חייל נכנס לטווח.

הפעם, אתם בטח כבר מנחשים, ח' הבטיחות נעשתה בחיק הטבע, בגשם שוטף.

עמדנו שם כמו מסכנים במשך יותר מחצי שעה.

וקפאתי למוות, אבל זו רק ההתחלה לה לה לה לה לה.

כשהבחורה החביבה שתפקידה הוא ע' המחז"ית, הקריאה את המקצים, אני וסתיו גילינו להפתעתנו שאנחנו לא מופיעות לה ברשימה.

תארו לכם מה היה רב הכעס שלנו אותו רגע, כששתינו רצינו רק ללכת לאטובוס ולהתחמם. (בשלב זה עוד היו באיזור שני האוטובוסים.)

ניגשנו אליה, והיא הוסיפה אותנו, והפרידה אותנו. אני הייתי אמורה להיכנס במקצה 3, וסתיו במקצה 4.

הלכנו לכיוון האוטובוסים, ואז גילינו שהנהג השני לא מעלה על הרכב שלו.

חיכיתי בחוץ, כי לא רציתי להיכנס לאוטובוס היחיד שהיה שם, וכל המחוז חיכה עליו בערך.

בסופו של דבר, באה הקצינה שלנו ודיברה עם הנהג השני,מה שלא הועיל הרבה. הוא כנראה אמר לה שהוא צריך ללכת למוסך ושאין מצב שהוא מעלה חיילים במצב כזה.

בינתיים המטווחים נדחו כי הקצינה לא הייתה שם בשביל להעביר אותם.

ואני כבר ממש רציתי שיגיע המקצה שלי.

החלטתי לעשות מעשה והלכתי לחכות למקצה שלי ממש מול המטווחים, למרות שירד גשם.

רק רציתי שיתחילו לתקתק עבודה ואני אוכל כבר להיכנס ולסיים את זה.

כשהמקצה הראשון סיים ויצא, אנחנו כבר חיכינו בחוץ אבל היינו אמורות להיכנס רק אחרי מקצה נוסף.

דפנה, המח"זית החדשה שלי, שגם העבירה את המטווחים, צעקה אלינו אם אנחנו במקצה 2. אמרנו שלא ואחרי חמש דקות היא יצאה אלינו שוב ואמרה לנו להצטרף למקצה הנוכחי. איזה כיף!!!!! :)

סיימנו את זה אחרי רבע שעה בערך, וזה היה כל כך טוב..

בפעם הראשונה מאז שהתגייסתי, עשיתי כמעט הכל בכוחות עצמי.

כמעט הכול.

טוב נו, אני אספר לכם מה קרה.

יובל, מהמחוז שלי, שנמצא שם מאז ומתמיד בערך, שכב בעמדה לידי.

מרוב קור, את המשימה הפשוטה של להכניס מחסנית לא יכולתי לעשות. ואני מודה שגם הייתי בלחץ.

אז הוא עזר לי. במקום שאחד החונכים יעזור, הוא אמר לי שזה צריך להיות הפוך, ושצריך ללחוץ שם, ושזה נמצא פה וכל מיני כאלה, ובכלל אסור לדבר בזמן המטווח.

נו, מילא :)

זכרתי אותו מהמטווחים של לפני שנה, ומעוד מלא אירועים מרחביים, מחוזיים ואיזוריים ואף פעם לא יצא לי מי יודע מה לדבר איתו. וזהו זה סופסוף קרה, וזה היה ממש נחמד.

אחרי הירי, היינו צריכים כמובן להוציא את המחסנית, וכו' וכו', והוא כבר הבין שאני מסתכלת על כל דבר שהוא עושה בשביל לחקות אותו, וסימן לי עם האצבע מה אני צריכה לעשות ואיפה אני צריכה ללחוץ, וזה היה ממש חמוד מצידו.

עברתי את זה בשלום.

אחר כך, הלכתי להתחמם במקום היחיד שהיה פנוי באותה עת, תא המטען של האוטובוס, ביחד עם עוד שלוש בנות שגם להן לא היה מקום על האוטובוס עצמו. פגשתי מישהי חמודה מאוד מהאיזור, והתחלנו לדבר על הכול!!!! זאת אומרת, אף פעם לא נפחתי ככה למישהו, זה היה מוזר וכיפי באותה עת. סיפרתי לה על עצמי, על הקשרים הרומנטיים שלי, באמת על הכול. זה היה משחרר ברמות מטורפות לשמוע שלא כל הבחירות שעשיתי בחיים היו לא נכונות.. חחח

אגב, יצא לי פעמיים לעשות פיפי בחיק הטבע באותו יום.

מיותר לציין שהתחת שלי קפא. אז אני לא אציין זאת.

אחרי שהפכנו לנציבי קרח, הגיע האוטובוס השני ונסענו לבסיס, לחכות למטווחי לילה.

שם, בגלל שלא הספיק מה שכבר עברנו, הביאו את המ"פ של הבסיס, שיסביר לנו קצת על הגדנ"ע.

אחר כך באמת תקתקנו מטווחי לילה ובשעה שמונה וחצי כבר היינו בנתניה.

עברתי את המטווחים האחרונים שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :):):)

~

אתמול היה לנו יום מרחבי.

היה לנו טיול במערות בית גוברין (אותו הדריך יובל שכבר סיפרתי עליו), ואחרי צהריים הלכנו לאירוע "מאירים את הנגב" בבאר שבע אבל היה כל כך קר וכל כך מיותר שרק רציתי ללכת הבייתה.

נשארנו שם אולי שעה, אכלנו פופקורן וניסינו להתחמם, כדי שיגיע כבר שש וחצי ונוכל ללכת להדס המש"קית ולהגיד לה שאנחנו חותכות הבייתה.

תכל'ס, הטיול היה כיף, המטווחים היו חוויה, פגשנו מלא אנשים (כמו למשל ניצניצ ואביחי ששמרנו איתם על הבסיס בסוכות), הכרנו בנות חדשות ישנות מהמחוז (סופה החמודה והילה שכבר הוספתי אותה בפייסבוק ) ובשורה התחתונה, אני באמת צריכה את החופש הזה.

יש לי כמה תכנונים עיקריים.

לקנות כמה דברים, ביום חמישי הקרוב ללכת לתל אביב עם אבא ומעיין וגם לבקר את סבתא שלי בראש העין, לפגוש את דנה וקרן ואם יתמזל מזלי גם כמה חברות אחרות :) והכי הכי חשוב- לנוח!!!!

~

בברכת חג חנוכה שמח לכל מי שקורא את הפוסט הזה,

מור.

~

נ.ב

אל תאכלו הרבה סופגניות, ותצחצחו שיניים!!!