באי הבלוג יקרים, אני גאה להכריז, שרשמית- עברנו את פורים.

בשבת האחרונה חגגנו את חג הפורים בפנימייה, ומדובר כאן על השבת הכי עמוסה בשנה.

ומה לא היה שם.. תחפושות, תחרויות, פרסים, הפנינג ענק, איפור, מלא תמונות, שלוש קבוצות שנותרו מאחור ואחת שניצחה.

ושוב אני גאה להכריז, שגם השנה הקבוצה שלי זכתה בתחרות התחפושות הפנימייתית.

כן כן

הסבר קצר על פורים בפנימיית אורט נתניה:

ביום שישי בערב, כשהחניכים נכנסו לחדר אוכל לארוחת שישי, קיבלנו אותם בתחפושות של רופאים, הכנו מדחום ענקי וקופסאות נעליים שקראנו להם אקמול ובפנים שמנו סוכריות טופי וחילקנו לכל ילד שנכנס. 

אחרי האוכל הייתה לנו הצגה של הצוות, כולל אותנו החיילות, שחיקינו את החניכים,וזה היה הצלחה מוחצת :) היה ממש ממש מוצלח, מה זה נהניתי.

ביום שבת בבוקר התחיל ההפנינג הגדול. קודם כל היו פינות יצירה ולקראת הצהריים פתחנו את כל שאר הדוכנים ולמרות שהשנה לא היו כל כך הרבה ילדים כמו בשנה שעברה זה היה בסופו של דבר אחד האירועים היותר כיפיים השנה.

הצטלמתי מלא אבל רוב התמונות לא אצלי אז בינתיים אני אסתפק בלהעלות כמה ממה שכן יש לי.

בשבת בערב התקיימה תחרות התחפושות הפנימייתית.

באופן אישי, אני חושבת שכל הקבוצות היו מצוינות, באמת שהשנה כולם שיחקו אותה. קבוצת י'-יב' ישראלים התחפשו ל"יפה והחנון" כשכמובן הבנות היו בנים והבנים היו בנות, יא' נעל"ה העלו קרקס מדהים, י' נעל"ה הכינו הצגה כזאת של הזיות מול  מחשב, משהו ממש מגניב בקונספט שלו, והקבוצה הצעירה העלתה את השיר "כל הכבוד" של יהורם גאון מהסרט "קזבלן."

והקבוצה שלי זכתה :) החניך שלי ששיחק את קזבלן היה פשוט מצוין!! כל כך נהניתי לראות אותו..חח

אני עוד לא יודעת מה הפרס, אבל אני ממש שמחה שהילדים זכו באחת התחרויות סופסוף, וכן, אני גם טופחת לעצמי על השכם שגם בפורים השני והאחרון שלי בפנימייה, הובלתי את הקבוצה לניצחון.

בכל מקרה, סוף השבוע הסתיים לו, והרגשתי פשוט מותשת לחלוטין מכל ההכנות המטורפות והתזזיתיות של השבת.. וביום ראשון נפלתי למשכב והייתי ממש חולה, כל הגוף כאב לי..  

גם היום בבוקר עוד גררתי את זה, אבל בסוף יצאתי קצת החוצה לנשום אוויר, למרות שמחניק בחוץ.

I can't wait to get home. אני לא מבינה למה הצבא לא יכול היה לחתום לנו ימי חופש ולתת לנו ללכת הבייתה כשאין כמעט חניכים בפנימייה  ו- clearly  אין לנו מה לעשות.

נו מילא, אעביר את הימים האלה איכשהו.

זמן טוב לעשות קצת סדר.

לא יכולתי להימנע מהמחשבות שהסוף קרב. אחרי פסח זה עניין של שלושה חודשים עד השחרור.

אוי אלוהים אדירים. כל כך מבהיל לחשוב על זה... לעזוב את הפנימייה.. את החניכים.. את סשה ודנה וסופי וטלי וכל הצוות.. את הבנות המדהימות שלי שחלקתי איתן דירה במשך שנה ועשרה חודשים... !!!!!!!

אני הולכת לעשות היום סדר פסח רצחני בכל הדברים שלי בחדר.. יש לי מלא ניירת ושטויות שחייבים להעיף כבר.. זה לא יכול להישאר במצב הזה יותר.

נגמר לי הכוח לכתוב..

אני עוזבת בינתיים.

מור.