משהו ממש מוזר עובר עליי בזמן האחרון.

אני מרגישה שאין לי זמן לכלום, או יותר נכון, אין לי זמן לנוח ולעצמי.

למה זה מוזר? כי בפנימייה, אני מתחילה את היום בשלוש בצהריים, חוץ מימי ראשון, שני ושישי. אני מסיימת את היום ב-11 בלילה במקרה הטוב. ויש לי את כל הבוקר לעצמי, לישון, לעשות דברים, לצאת. וכמה שאני ישנה אני מרגישה שזה לא מספיק. כי כל יום מתיש אותי מחדש, ולטווח הארוך? אני מפחדת לחשוב על זה אפילו.

אני לא רואה שניה מנוחה בשלושת השבועות הקרובים...

ואני לא רוצה אפילו להתחיל למנות את כל הדברים שיש לי לעשות.

זה גורם לי לתסכול מעצבן ולאי נוחות עוד יותר מעצבנת.. רק אתמול הגעתי הבייתה, ואפילו די מוקדם, וכבר חשבתי לחזור היום בערב (הרכבת הראשונה לכיוון נתניה יוצאת עוד דקה והרכבת השניה אחריה והאחרונה להיום יוצאת בשמונה וחמישה) ואז הגעתי למסקנה שזה יהיה בלתי אפשרי כי לא הספקתי לעשות את הכביסות שלי ורציתי לעשות כמה קניות לפני שאני חוזרת וגם את זה לא יצא לי לעשות.

בכל מקרה, מחר אני חוזרת לנתניה בבוקר כרגיל לישיבת סיכום חודש שבא לי להתחרפן רק מלחשוב עליה, עם שני תיקים מפוצצים בגדים וספרים ועוד כמה דברים.

ועכשיו?

אני יוצאת עם אמא ומעיין לעידוד המוראל, כי כולנו צריכות את זה.

אגב, ביום שלישי זה יהיה שבועיים לפרידה.

זה אומר עוד חודשיים וחצי למישהו חדש.

ואולי הכי כדאי שאני אפסיק לספור.

..

-.-'

שיהיה לכולם אחלה של שבוע חדש :) אוהבת מאוד

מור