את הסוף שאתם בחרתם לי , בסוף אשאר עם עצמי.
כי האדם היחידי שנשאר איתך עד סוף יומך .. זה לא אחר מלבדך!
אז מה כבר יש לי לומר יותר ? שאני באמת לא סומכת על אף אחד? שאני לא מאמינה באהבה ? שאני שונאת שקרנים? שיאחרי הכל אני כן שווה משהו? שאתם לא שווים את הדמעות שלי? הרי הכל במיילה נגמר בחיוך ובלחיצת יד , ואפילו בהסכמה!
אנחנו בני אדם. עם רצונות ותחשובות ורגשות (לחלקינו)
והדבר היחידי שמפריד בנינו , זה המוח. כל אחד ומוחו שלו.
ואם יש אדם שעבורו אושר זה לקום בבוקר, לאחר זהו סיוט אחד גדול!
זכרונות , שאני לא זוכרת על מה! באמת כואב להיות פה!
השקט הזה מחרפן אותי , החופש הזה לא מועיל , אני עושה דברים שאני לא אוהבת לעשות.
אני רוצה לנסוע מכאן רחוק ולשכוח מכולם! לזמן מה!
אני רוצה להפסיק לדאוג לכלום , אני רוצה להפסיק לחיות על שניה שיקרית שמשנה לי את כל החיים ברגע אחד קטן..
אני פשוט רוצה לשכב על המיטה, ולשים שירים חזק, אבל הפעם- שיהיו שלי.
חצי חיוך ,חצי מבט, אני אולי אחלום על משהו טוב הלילה..
זהכלכך יפה שאני כמעט בוכה, לא יכולה להתנגד לזה.. אז אני יושבת לכתוב !
והופכת את כל הדמעות האלו לצלילים שעבור מישהו אחד הם סתם מנגינה יפה, ועבור מישהו אחר , זה כלכך עצוב שאפשר להרגיש את ההתרגשות זורמת לו בין הורידים ואת ההזדקרות של השערות , ואת הדיגדוג בקצות האצבעות... את הלב פועם חזק.. את הברק בעניים..
את הצלילים.. שגורמים לי לרצות לשיר את השיר הזה כל היום בקולי קולות!
לפעמים אני חולמת שאני מופיעה מול מליוני אנשים, ויש איזה מישהו שאני מכירה שמביט בי מהקהל ועושה לי שלום , ואני כמו כולם שוכחת מאיפה בכלל הכרנו , מחזירה לו שלום וחיוך מאולץ, וחושבת בליבי על הרגע שבו ניפגש שנינו ויזכיר לי מהיכן הוא מכיר אותי..
ואז הכל יתברר.. אגואיסטיות. אנוכיות. שנאה. קנאה. להתראות.
זה לא הולך.
הכל מתערבב לי..
הכל מתבלגן
איכס.
אני פשוט שונאת מרגע לרגע להיות בעיר הזאת
באלי לעבור דירה.
לנסוע !:/
עד המוות במקומות רעים , כואב להיות פה!
שיכחה של ילדים גדולים , כואב להיות פה!
ובקירקס שלי , שהפילים רוקדים , וילדים שמחים - אני יכולה לפרוח!
המקום הזה יהיה שלי ! זה טוב להיות פה ! או שלא!
כ ו אב ל ה י ו ת פה !
נתראה בטירוף הבא.
ממנטומורי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ממנטו מורי:|