שומקום.

בבקשה תפסיקו!!!!!! :(

נמאסלי.

שהשנה הזאת תיגמר כבר ואני אעבור ביצפר ואעזוב את המקום המסריח הזה עם האנשים המסריחים האלה והמורים המטומטמים האלה

שאני אעזוב את הכללללללל והתחיל מחדש. אוף

חשבתי שזה יהיה שונה. אבל זה רק הולך ומתדרדר.

רר... :|

באמת.

אין טעם לחיים האלה.

רק צלקות.

אין כלום .

נשרפת.

סכנה.

לישון. רק לישון. רוצה לישון.

לברוח.

באלי וודקה :(

וגם אין עם מי לחלוק. החיים בזבל. אוף. :(

ואל תטיפו לי מוסר. ככה אני מרגישה. ככה העולם. וככה אני.

לפני שצבעתי את השיער. הכיעור מתגלה.

מהלכים בין חרדה לצער

מתוק לבין מר להבדיל

מתקשים לראות ביום מותנו

בסוף חיינו

מה נשיר.

הסתכלו לשמיים ,עננים מלאי מים. אלוהים לא דואג לשלומינו.

אלוהים לא שוכח אלוהים שוב לוקח את כל מה שיקר בכאב.

ממנטו מורי.

אז התקופה הזאת לא רוצה לעבור אה?? :/

זאת מן תחושה של בילבול כזה... אין לי מושג איפה אני עומדת ומה עליי לעשות.. אני יותר מתנדנדת מכיוון אחד לכיוון שני..

יום אחד הוא היום הכי טוב בעולם..

ויום אחר ... הוא היום הגרוע ביותר שיכול היה להיות!

שניה אחת אני לבד... שניה אחרת מוקפת אנשים נאהבים !!!

זה מוזר שאתה עומד לבד בקרב על השפיות..אבל נלחם עם כלכך הרבה אנשים על קיום אנושי..

ואני לא מתכוונת מלחמת דם .. כי במלחמה הזאת אין מנצחים ואין מנוצחים..

כולנו שווים זה לזה, כולנו עשויים מאותו חומר, אוכלים את אותם מאכלים , שותים את אותם מים , ונושמים את אותו אויר מלוכלך.. כולנו מדברים על שלום עתידי ועל שמירה על צדק ובלה בלה בלה... כולנו רוצים להמשיך לחיות.. אבל בכל זאת נלחמים על השפיות ! על זה בדיוק אני מדברת!:/ על זה שיש אנשים שחיים כמו כולם, אבל הפסיקו להרגיש בלשון המעטה, ולכן הם בעצם מתים כיביכול..

כי איך יכול להיות אדם שהפסיק להרגיש? יכול ועוד איך!

זה נמצא אצל כולנו , זה מגיע יד ביד עם הציניות . שניהן חברות טובות!:)

אני מדברת על התחשוה שאתה נמצא לבד נפשית ומוחשית, ואיבדת את הרצון להילחם בבדידות הזאת , כבר אין לך כוח "לחפש" אחר הניגוד של הבידודת.. אתה מרים ידיים לתקופה קצרה או ארוכה , ובטווח המנוחה הזה.. אתה מת. אולי לא מוחשי . אבל נפשית אתה מת.

אדם שהוא לבד, שהוא ציני , שהוא הפסיק להרגיש והחשוב מכל לא איכפת לו בכלל מהתחושה הזאת...

אני אומר לכם דוגרי? מה שכתבתי כאן ממש ממש ממש לא מתייחס אליי... הרי זה נוגד אותי, אני לא יכולה להפסיק להרגיש אם אני כותבת בלוג ושירים ומונולוגים... הרי השראה מגיעה קודם מרגשות ומחשבות ותחושות שהייתי רוצה לחלוק עם קהל רחב.. לא בהכרח חברים... אלא אנשים שיוכלו לקרוא את מה שאני חושבת ואולי להצדיק או למחות , שיוכלו להבין כמה דברים ואולי להתנחם או לשמוח...

מה שכתבתי כאן בעצם מתייחס לאחד האנשים היותר קרובים אליי (אולי בתקופה האחרונה לא , אבל בשנים האחרונות כן ! )

וידוע לי בוודעות שהוא או היא קוראים כאן .. אני מניחה שמי שאף אחד שיקרא אתזה לא ירצה לדעת שמדובר עליו..

אבל זוהי אינה ביקורת רעה אלא דעה לגביי מה שאחרים לא יכולים לומר .

בעצם.. כל הסיפור על אותו בנאדם שכתבתי עליו אתזה ... גרם לתקופה הזאת להתנדנד.. ואני ממש לא מאשימה..

כי קרו גם דברים טובים בתקופה הזאת שגרמו לי לא פעם לחייך... וגם לא פעם לבכות!

אבל ככה זה... אחרי כל חיוך בא בכי , ואחרי כל בכי מגיע חיוך.

אז מה שניסיתי לומר בגדול ... זה שתלות היא המונח השלילי ביותר שיש..

אני בערך הסתמכתי ריגשית על אותו אדם.. ולא אשקר.. התאכזבתי.

אבל אני לא כועסת או משוו ...

עריכה:

צבעתי תשיער

90 במתמטיקה 4 יח"ל

עתיד להופעה בקרוב

והתאהבות חדשה !!!

טוב זזתי לחזרה

אוהבת מלאאאאא

ממנטו מורי.