שומקום.

זאת היתה הפעם הראשונה שבאמת הרגתי כל כך קטנה! זאת היתה הפעם הראשונה שצרחתי בשקט!:Q

שכבתי על הריצפה במטבח כי עברתי שם לשתות ואז נפלה עליי סחרחורת כזאת מוזרה ואף אחד לא היה בבית לראות אתזה.

ולגמתי לגימה מהנסטי החדש שהיה לי טיפה קשה לפתוח ... עקב הסחרחורת המוזרה הזאת:/

עכשיו כשאני חושבת על זה , זאת בעצם הייתה התלהבות , באותה שניה שהסתכלתי על עצמי במראה ובלב.

לא התלהבות ישנה כזאת , של גפרור שנדלק וכבה..

לא התלהבות של כמה נערים מטומטמים שחושבים שזה מגניב לעבוד על אנשים בטלפון , והצד השני בכלל לא מרוצה מעניין... 

לא הלהבות של תפקיד חדש או איזה משהו חדש שקנית ,הרי כסף זה לא הסיפור וגם לא הדבר הכי חשוב בחיים... 

 הלהבות כזאת , שאתה מרגיש שמשהו הולך לקרות , אבל לא מריח אותו מקרוב..

הוא כלכך רחוק שאתה אפילו לא מצליח לדמיין אותו,

והדמיון שלך הוא כל כך רחב וכל כך ילדותי, שאפילו מאז התמימות נעלמה לה, ורק דבר אחד נשאר בין כל שרידי האהבה הזאת ,

הסירחון.

 אני מסתכלת על עצמי ודיי נגעלת כל פעם מחדש.. וממש לא איכפת לי מה שתגידו לי כאן או תיכתבו, הרי אני לא כותבת בשביל התגובות,

אלא לשיחרור בלבד.

בכל אופן , צרחתי שם בשיא העוצמה אבל בשקט , בלב. והסתכלתי על השמיים שביצבצו להם מהחלון , וזה היה המראה היפה ביותר שראיתי איי פעם בחיי , כי עכשיו אחרי כל התקופה המסריחה הזאת, ועכשיו שאני לא מדברת עם המשפחה בכלל , ולא מוצאת עניין והגיון לדבר הזה שנקרא "בית " אני מוצאת את התחושות האמתיות שמוצאים רק אחרי שמחפשים כל כך הרבה זמן , זתומרת , זה כמו הנאה כזאת שאתה לא יכול להרשות לעצמך , אבל חי אותה כל יום מבלי להרגיש בכלל!

כמו לדוגמא להיות עני כל כך וביום מן הימים לשבת לאכול אצל מלכת אנגליה :/ נניח שזאת דוגמא טובה , רק רציתי להראות את מוטיב ההגזמה כדי שתוכלו להבין למה התכוונתי.

ומה אני בעצם מנסה להגיד כאן , שאם החיים שלי כל כך מסריחים, בלשון המעטה כן? , ואני באמת מתכוונת לכל מילה כאן , אז למה לא לעשות את החרא משובך! הרי חרא צף לא??? אז לפחות שיצוף בגאווה !!!!

ונכון שיהיו אלה שיבואו יכתבו כאן "מה חרא לך בחיים , הרי את גרה בבית גדול עם גינה , וכלב קטן שמתרוצץ לו ומחפש פרפרים לנשוך, ואת מדריכה ומוכשרת ומנגנת וכותבת , ויש לך כל כך הרבה חברים שאוהבים אותך !!!!"

אז צר לי ,

זה לא הכל :Q

ונכון שיש לי כל כך הרבה דברים טובים בעולם הזה , וןכון שהם לא כאלה גרועים , ואם אני מסתכלת על זה עכשיו , הם לא גרועים בכלל ואפילו הטובים ביותר שיש , ואני מתכוונת לחברים שלי ולבית עם הגינה והכלב הזה שמתרוצץ לו בחיפוש אחר פרפרים !!!

אבל תחושת הסיפוק הזאת אחרי שאתה צורחחח בגאווה וצורח בשקט , היא התחושה הכי אמיתית שתוכל להיות, ואין אותה לכל אלה שישלהם כל כף הרבה כסף לממן את הכישרון שקיים אצל מעטים מאיתנו.

ולזה אתם קוראים ביזבוז ?

אז צר לי שוב!

הביזבוז הוא ההגיון המלא שבאמת מרגיש לי הכי קיים בדבר הזה שנרקרא בית .

ובעצם בית , זה לא המקום בו אתה גר, אוכל , שותה , מחרבן ומשתין!

בית , הוא המקום בו באמת מבינים אותך!

ואיפה אוכל באמת למצוא את הבית שלי?

מעבר למסך המחשב הזה?

או מעבר לשער של ביתי הנוכחי?

אולי מאחורי המילים שלי..?

או בשירים שלי?שגרועים אחד אחד ומספרים על מה אני מרגישה!

דבר אחד אני יודעת.

יצאתי בחיפושים אחר הבית האמיתי שלי.

וקרוב לוודאי שאמצא אותו ביום מן הימים.

ואם אומר ביום מן הימים זתומרת שהתווסף לו חלום שבור נוסף לכל אחת מתוך מליוני חלומות שבורים שלעולם לא אגשים אם בית שכזה.

תודה ולהתראות

ממנטו מורי.

עריכה:

להיות כאן מוחשי אבל לברוח בלב.

אני עושה את זה בערך כל יום.

ומי אתם שתגידו לי שאני בורחת מהמציאות!??!?!?!??!

זהו.